תחבורה סתיו כהן |

הכישלון של ממשלת ישראל בהקמת עיר הבה"דים בנגב

יש להשקיע באופן דרמטי בפיתוח תשתיות המחברות בין המרכז לפריפריה ולפזר פרויקטים לאומיים בצפון ובדרום

סתיו כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הקמת עיר הבה"דים
הקמת עיר הבה"דיםצילום: קובי גדעון / לע"מ
סתיו כהן

יוסי ורטר חשף באחרונה, בטורו השבועי ב"הארץ", כי פתיחת עיר הבה"דים החגיגית והמדוברת נדחתה - על מנת להתאימה ללוח הזמנים של לשכת ראש הממשלה, כדי שהקרדיט של בנימין נתניהו לא ייחטף חלילה על־ידי שר הביטחון אביגדור ליברמן. שר אחר שלא יגזור את הסרט (ואת הקופון הפוליטי) - גם כי אין לו במה להתגאות - הוא שר התחבורה, ישראל כ"ץ.

בסמוך לבסיס הצה"לי החדש ועצום הממדים בדרום, שצפוי לאכסן כ–40 אלף משרתים, לא הוקמה תחנת רכבת. פתרון תחבורה ציבורית ראוי לעיר הבה"דים אפילו לא עומד כעת על הפרק. תהיה זו טעות לכוון את החץ רק אל שר התחבורה הנוכחי: מדובר על כישלון מפואר של משרד התחבורה לדורותיו. הרי את הפרויקט הזה, שההשקעה בו נאמדת ב-25 מיליארד שקל, החלו לתכנן בצה"ל אי־שם ב–2002.

זה כמובן לא רק משרד התחבורה, אלא גם, ובעיקר, גורמי השלטון האמונים עליו. כולם, בלי יוצא מן הכלל, נכשלו בהבנת הדרך הנכונה להשגת אחת המטרות המהותיות של עיר הבה"דים: הצמחת תועלת כלכלית לנגב, במסגרת התוכנית האסטרטגית הלאומית לאזור. הדרך הנכונה לכך, לשיטתה של הממשלה, היא באמצעות משפחות אנשי הקבע שיעשו רילוקיישן לדרום. אבל מי שמתכנן יצירת נוה מדבר באמצעות בסיס צבאי בו כ-80% מהמשרתים מייצגים את השירות הסדיר, ומרבית הבאים בשעריו יהיו עוברי ההכשרות שממילא יגיעו לשם לתקופות קצובות - לא ממש שולט בחומר.

הממשלה לא הצליחה להפיק את הלקחים ההיסטוריים. הרי בסיסי צה"ל רבים הוקמו בדרום במהלך השנים, ללא תרומה דמוגרפית משמעותית. הם ודאי לא הפריחו את הנגב.

האובססיה של הממשלה ליישב את הנגב סימאה את מקבלי ההחלטות, שלא הפנימו את החשיבות המכרעת בתכנון התחבורה הציבורית המיועדת לעיר הבה"דים. הגעה לצורכי פרנסה ומגורים מרוחקים - זהו אופיו של מטרופולין (ומקום המשכן של עשרות אלפי אנשים הוא מטרופולין לכל דבר).

תל אביב היא דוגמה נהדרת: אחד מתוך שמונה אזרחים עובד בה, אך רק אחד מתוך 20 מתגורר בה. הבאים והשבים מחזקים מאוד את כלכלת העיר באמצעות צריכת שירותים, גם אם אינם משלמים ארנונה.

אותו אפקט עשוי לפעול מצוין בנגב, באמצעות עיר הבה"דים, אבל ללא פתרונות תחבורה נאותים - סביר להניח שכל הצרכנים הפוטנציאלים, אנשי סדיר וקבע כאחד, יבצעו ניסיונות עילאיים להימנע מלשרת שם, או להישאר שם דקה אחת מיותרת מעבר להוראת המפקד.

הרבה לפני דיוני הבריכה וחדרי הכושר בעיר הבה"דים, שנבנו ברמה גבוהה לשירותם של החיילים, היה צורך אקוטי לדון בפתיחת תחנת רכבת ייעודית. בהיעדר תחבורה ציבורית מפותחת - הפוטנציאל הכלכלי הגדול של הבסיס עשוי לרדת לטמיון.

עבור חיילים רבים בני דורי, הזיכרון של ההמתנה הממושכת בתחנה המרכזית בבאר שבע ואי הנוחות בהגעה לבסיסי הדרום עדיין חרוטה היטב בזיכרון. למרבה הצער גם הנגישות התחבורתית סביב עיר הבה"דים נראית כמו הסיוט שתמיד הכרנו.

מדובר בפוטנציאל עצום. קריית ההדרכה אמורה להוסיף לאזור הזדמנויות עסקיות אדירות: מערכת הביטחון קבעה במכרז כי כ-30% מהמשרות האזרחיות (הנאמדות בכ-20 אלף) ישוריינו לתושבי האזור, בנוסף ל-10% מכלל ההתקשרויות עם ספקים. האזרחים רק צריכים שיהיה להם תמריץ לפתוח עסק, ולקוחות - כדי למכור להם סחורה. גם אם זה ייקח עוד אי־אלו שנות תכנון - עדיין יש זמן לתקן את המעוות.

הכותבת היא ממנהיגות צעירי העבודה ובת העיר שדרות

צילום: אריאל חרמוני / משר

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker