עמי מויאל

בשנים האחרונות מגלים צעירים רבים כי ניתן להשתכר היטב גם ללא תואר אקדמי. לדוגמה, בוגרי יחידות טכנולוגיות של צה"ל מקבלים מיד עם שחרורם מהצבא הצעות עבודה בשכר נאה, בעוד חבריהם פונים ללימודי תואר ראשון - המאפשרים, אם בכלל, עבודה במשמרות בשכר צנוע. אותם צעירים סבורים שהעלות והזמן המושקע בלימודי תואר ראשון, שאליהם מתלווה אובדן הכנסה בתקופת הלימודים, אינם השקעה כלכלית כדאית, לבטח כשהלימודים אינם מקנים ביטחון במציאת עבודה.

בעולם יש כבר מי שקוראים לשינוי בתפישת ההשכלה הגבוהה כולה, ואף לערעור על האקסיומה שלפיה השכלה אקדמית היא המפתח למוביליות חברתית ולביטחון תעסוקתי וכלכלי. אז אולי הגיע הזמן גם אצלנו לומר "לא" להורים ולסביבה ולוותר על התואר הראשון?

התשובה, כמו תמיד, מורכבת, ותלויה בתחום הלימוד, בצורכי השוק, בתחומי העניין וברצונות האישיים. בתחומי לימוד מקצועיים, כמו רפואה ואדריכלות, העיסוק במקצוע מחייב רכישת תואר אקדמי מתאים. בארה"ב, למשל, הלימודים יקרים מאוד, ולעתים אינם הולמים את צרכיו של שוק העבודה, כך ששאלת הכדאיות הכלכלית של ההשקעה בלימודים עולה במלוא עוזה. ואכן, דו"חות שונים מציגים בשנים האחרונות ירידה במספר הסטודנטים האמריקאים בקולג'ים. בישראל, לעומת זאת, שכר הלימוד נמוך יותר, וחלק מהסטודנטים משלבים צעדי קריירה ראשונים בשנות הלימודים המתקדמות. על פניו, זה נראה מודל טוב יותר, לפחות בבחינת העלות מול התועלת הכלכלית.

כולנו מכירים את הסיפורים על מארק צוקרברג וביל גייטס שנשרו מהלימודים ושינו את העולם. אבל אלה היוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל. המחקרים עדיין מראים שבעלי תארים אקדמיים משתכרים יותר מחסרי השכלה גבוהה, בוודאי שבטווח הארוך. משתלם יותר להיות בעל תואר, במיוחד אם מדובר בתואר בהנדסה או במחשבים. התוצאות פחות חד־משמעיות במדעי הרוח והחברה, שלהם אין תמיד קשר ישיר לשוק העבודה - אך דווקא בחברות היי־טק מובילות עולה כיום דרישה לחשיבה ביקורתית ויצירתיות, ויש נכונות לגייס בוגרים טובים שלא מתחומי המדעים המדויקים.

הלימודים באקדמיה, ללא קשר למקצוע הנלמד, אמורים לסייע בהקניית יכולות רכות הנדרשות מכל אדם בעידן המודרני ובכל עבודה, כמו חשיבה ביקורתית, לימוד עצמי, תקשורת, התמודדות עם בעיות, תכנון ועמידה בלוחות זמנים. בעולם שבו הידע מתחלף תדיר ומקצועות העתיד אינם ניתנם להגדרה, עולה משמעותית החשיבות של הכישורים הרכים שיידרשו בכל מקצוע ובחיים בכלל.

בנוסף, נראה כי התפישה שלפיה יש בחיים פרקים נפרדים ללימודים ולקריירה המקצועית - אבד עליה הכלח. שינויים מתחוללים מהר, ועובדים נדרשים ללמוד, להתעדכן ולהתמקצע לכל אורך חייהם, בין תפקידים ובמקביל להם. בעולם שבו מקצועות נולדים או דועכים חדשות לבקרים, גם בני 40 או 50 יוצאים ללמוד כחלק מתפישת העולם של לימוד במשך כל החיים.

משך הקריירה בשוק העבודה מוערך כיום ביותר מ-40 שנה. משך שנות הלימודים וההכשרה בטל בשישים לעומת הערך שלהן לטווח הארוך. החשש הוא כי אלה שבוחרים להתחיל מוקדם את קליטתם בעולם העבודה, גם ימצאו את עצמם במהרה מביטים מעבר לכתף אל הבוגרים הצעירים שממהרים לרשת אותם. בסופו של דבר, כניסה מעט מאוחרת יותר לשוק העבודה, אך עם יסודות מוצקים, תיטיב עם העובדים, המעסיקים והמשק כולו.

על השוק והאקדמיה כאחד לעשות עבודה טובה יותר בהתאמה למציאות החדשה. המוסדות האקדמיים צריכים לשים דגש על הקניית מיומנויות רכות מעבר לידע, להציע חוויית הוראה ולמידה עדכנית ומשמעותית, ולהדק את הקשר לשוק התעסוקה. בעולם התעסוקה יש לבנות מסלולים שישלבו אופקי קריירה והכשרה מקצועית ואקדמית - זו הדרך הטובה ביותר לשמור על העובדים הטובים, לאתגר ולתגמל אותם.

אנחנו חיים בעולם שעובר שינויים חסרי תקדים במהירות גוברת והולכת. אך זהו גם עולם שמבקש ומעריך חשיבה ביקורתית, יצירתיות ויכולות לימוד עצמי. בכל אלה, האקדמיה היתה ונותרה המפתח להצלחה.

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית להנדסה אפקה והיה מנכ"ל בחברת היי־טק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker