אולי הירידה במספר הסטודנטים היא לא דבר רע כל כך?

נתוני המועצה להשכלה גבוהה שפורסמו בשבוע שעבר מצביעים על ירידה במספר הסטודנטים לתואר ראשון ■ צמיחתם ויציבותם הכלכלית של המוסדות האקדמיים תלויות כעת בבני המיעוטים, החרדים ויוצאי אתיופיה

מירב כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
כיתת סטודנטים באונברסיטת תל אביבצילום: ניר כפרי
מירב כהן

נתוני המועצה להשכלה גבוהה שפורסמו בשבוע שעבר לרגל פתיחת שנת הלימודים יידעו אותנו שמספר הסטודנטים לתואר ראשון ירד באופן משמעותי. למעשה, מערכת ההשכלה הגבוהה הפסיקה לצמוח ולא צפויה לצמוח עוד גם בשנים הקרובות. האם זה בהכרח דבר רע? ומה זה אומר מבחינת עתיד האקדמיה בישראל?

אף שהידיעה על ירידה במספר הסטודנטים נתפשת כשלילית, היא טומנת בחובה גם פוטנציאל גדול. ראשית, צריך להבין את הסיבה לירידה: מספר הצעירים בגילאים הרלוונטיים, מתוך האוכלוסייה היהודית הלא־חרדית, התייצב בשנים האחרונות וגם בשנים הקרובות לא צפוי לגדול. כמו כן, מספר הזכאים לתעודת בגרות לא גדל. כלומר, לכאורה אין מאיפה להביא עוד סטודנטים.

אלא שזה נכון רק באופן חלקי. דווקא המצב הנתון הזה ייאלץ את האוניברסיטאות והמכללות לפנות לקהלי יעד "מאתגרים" יותר מבחינתן, כדי להמשיך לצמוח. עתה הן יצטרכו להילחם על סטודנטים שנמצאים בתת־ייצוג מובהק באקדמיה: בני מיעוטים, חרדים ויוצאי אתיופיה. וזאת, לא רק מכיוון שזה קריטי לחברה ולמשק הישראלי שהם ישתלבו בהשכלה ואחר כך כמובן בתעסוקה, אלא משום שצמיחתם ויציבותם הכלכלית של המוסדות האקדמיים תלויות כעת באוכלוסיות אלה. המציאות הזאת עשויה להתברר כיותר חזקה ואפקטיבית מכל תוכנית תמריצים ממשלתית בנושא.

נכון, בשנים האחרונות המועצה להשכלה גבוהה העלתה על ראש שמחתה את הנושא של שילוב בני מיעוטים וחרדים באקדמיה, ומספרם אכן גדל, בעיקר בקרב החרדים. אבל חשוב להבין: שיעור בני המיעוטים מכלל הסטודנטים באקדמיה (כ-13%) הוא רק כמחצית משיעור בני המיעוטים בגילאים הרלוונטיים בחברה הישראלית.

המצב דומה בקרב יוצאי אתיופיה (כ-1% מכלל הסטודנטים), קל וחומר החרדים (כ-4% מכלל הסטודנטים), שלא ממצים אפילו מחצית מהפוטנציאל שלהם. ב"נאום השבטים" שלו תיאר נשיא המדינה, ראובן ריבלין, איך תוך עשורים בודדים הצעירים החרדים ובני המיעוטים יהיו כמחצית מצעירי ישראל, לכן אפשר להבין כמה קריטי לפעול כבר עכשיו.

ובעצם, אולי הנתון של ירידה במספר הסטודנטים הוא לא כל כך רע? אולי הגזמנו עם ההסללה לאקדמיה? כיום התואר הראשון נהפך למה שפעם היתה תעודת הבגרות. אבל האם זה באמת הכרחי? ישראל נהנית משיעור אקדמאים מהגבוהים בעולם, אבל במקביל, משוועת לכוח אדם מיומן בתעשייה.

בישראל אכן קיימת מערכת השכלה נוספת, מקבילה לאקדמיה - מערכת ההשכלה הטכנולוגית, הכוללת עשרות מכללות ברחבי הארץ שבהן מוכשרים טכנאים מוסמכים והנדסאים בלימודים אינטנסיביים ומעשיים. ואולם במכללות האלה לומדים פחות מ-30 אלף סטודנטים לעומת יותר מ-300 אלף באקדמיה. כלומר, על כל סטודנט שלומד מקצוע מעשי וטכנולוגי שיכול להשתלב בתעשייה, ישנם עשרה סטודנטים באקדמיה. כולנו יודעים שלא כל העשרה ימצאו עבודה בתחום שלמדו, אף שהשקיעו בכך לפחות שלוש שנים מהחיים שלהם. האם זאת השקעה משתלמת?

נושא אחר שעולה מהנתונים שפורסמו הוא כי יותר מ-50% מתלמידי התואר הראשון, השני והשלישי הם נשים. על פניו, נתון מדהים. הבעיה היא שככל שמתקדמים בסולם הדרגות האקדמי - למרצה בכירה, פרופסורית חברה ופרופסורית מן המניין, שיעור זה צונח צניחה חופשית אל מתחת ל-20%. גם כאן, יש לנו עוד הרבה לאן להתקדם.

הכותבת היא כלכלנית ופעילה חברתית

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker