הלוטו והטוטו - ערוץ עוקף תקציב - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלוטו והטוטו - ערוץ עוקף תקציב

אין זה נכון שמפעל הפיס ישמש "קופה קטנה", כשהקריטריונים לחלוקת הכספים אינם שוויוניים ושקופים, וכשלא ברור מי מופקד על חלוקה זו, מהם הקריטריונים שלה והאם רשויות חזקות מצליחות לקבל יותר מרשויות חלשות

תגובות

תזכיר החוק בנוגע לשוק ההימורים מציע להקטין את עמלות הסוכנים והמפיצים בתחום, ולהגדיל את תקבולי הממשלה. התזכיר אמנם הולך בכיוון נכון, אבל הוא מתון מדי.

שני גופים גופים רשאים לעסוק בהימורים מכוח החוק. מפעל הפיס (בעיקר לוטו) והמועצה להסדר הימורים בספורט (בעיקר טוטו). שניהם פועלים כמונופול בחסות הממשלה, ולהכנסות המתקבלות ממשחקי ההימורים יש שלושה שימושים עיקריים:

1. ניפוח הוצאות הנהלה ותפעול — הגדלת עלויות השכר למנהלים ולעובדים, והגדלת תשלום העמלות למפיצים ולסוכנים.

2. העברת כספים על פי קריטריונים — באופן שאינו חלק מתקציב המדינה, אינו שקוף ואינו שוויוני, מפעל הפיס, שנמצא בשליטת הרשויות המקומיות, מעביר את הכספים לרשויות והן בונות בהן בתי ספר, מרכזים קהילתיים וכדומה; המועצה להסדר ההימורים בספורט מעבירה כספים לגופי ספורט.

תחנת פיס בערד
אילן אסייג

3. העברת עודפים לממשלה — מעין דיווידנד שמחלקת חברה ממשלתית.

תזכיר החוק מציע להגביל ולהקטין את העמלות לסוכנים ולמפיצים, ובהתאם — להגדיל את העברות הכספים לממשלה. הבעיה היא ששינויים אלה לא מטפלים בכשל המרכזי: חלוקת כספים בערוץ עוקף תקציב, בדרך שאינה שקופה, שוויונית ונאותה. יש לשנות בתזכיר את אופן חלוקת הכספים בשני הגופים. נתייחס בדברינו למפעל הפיס, אבל הדבר נכון (בהתאמות) גם למועצה להסדר ההימורים בספורט.

אין זה נכון כי מפעל הפיס ישמש "קופה קטנה" לחלוקת כספים, כשהקריטריונים לחלוקה אינם שוויוניים, שקופים וידועים לציבור. יתרה מכך, לא ברור מי מופקד במפעל הפיס על חלוקת הכספים, מהם הקריטריונים לחלוקה זו והאם רשויות חזקות מצליחות לקבל יותר מרשויות חלשות. דירקטוריון מפעל הפיס אינו נבחר על ידי הציבור, אלא על ידי השלטון המקומי, ולא ברורים הקריטריונים להקצבת כסף לפרויקטים. כמו כן, אין זה הגיוני להעדיף הקמת מבני ציבור (באמצעות מענק ממפעל הפיס) על פני צרכים אחרים במדינה, כמו תקציב הבריאות, הרווחה וביטחון הפנים — או לחלופין הפחתת מסים.

על הממשלה לקבל את כל רווחי מפעל הפיס כחלק מההכנסות בתקציב. אין היגיון כלכלי "לצבוע" את הכספים המתקבלים מהימורים, ולייעד אותם דווקא למבני ציבור ברשויות המקומיות. הממשלה צריכה להקצות את כספי התקציב בהתאם לשיקוליה, תוך בחינת השימוש המיטבי ב"שקל השולי" — והיא זאת שנותנת בסופו של דבר דין וחשבון לציבור על החלטותיה. לא ברור למי נותן דין וחשבון דירקטוריון מפעל הפיס ואיזה סדר עדיפויות הוא מייצג.

כשהמתנגדים להצעתנו מהרשויות המקומיות יטענו שאין בתקציב המדינה מספיק כסף לבניית בתי ספר ומרכזים קהילתיים, נאמר אדרבה ואדרבה: רווחי מפעל הפיס ייכנסו כולם לתקציב — והמדינה היא שתחליט מה לעשות אתם, אם צריך לבנות והיכן.

כנראה שנדרשת תוספת תקציב להקמת מבני ציבור, אבל חשוב להכניס אותה לבסיס התקציב באופן שקוף ושוויוני, ולא "לדחוף" את התוספת דרך הדלת האחורית של מפעל הפיס — תוך אפליה בין הרשויות המקומיות.

הכותבים הם חוקרים בפורום קהלת לכלכלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות