הפתרון לפקקים - עירוב שימושים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפתרון לפקקים - עירוב שימושים

הפתרון לעומסי התנועה הוא לא בהכרח תחבורתי - אלא טמון דווקא בקירוב מקומות העבודה לאזורי המגורים

בשבועות האחרונים אנחנו עדים להתבטאויות של כמה מקבלי החלטות, שמביעים את מורת רוחם מהיכולת של ישראל לספק שירות תחבורתי הולם לתושביה. כך, שר האוצר, משה כחלון, אמר בראיון ל–TheMarker כי "המשבר הבא שישראל תידרש להתמודד עמו, אחרי משבר הנדל"ן, הוא משבר התחבורה".

מענה מסוים להבחנה זו סיפקה באחרונה מנכ"לית משרד התחבורה, שאמרה כי הפתרון לפקקים הוא להעביר את הציבור לתחבורה ציבורית. עמדה זו מקבלת ביטוי מעשי במדיניות ממשלת ישראל שמשקיעה מיליארדים בתשתיות לתחבורה ציבורית — מסילות רכבת, רכבות קלות וסלילת נתיבים מיוחדים ונפרדים לאוטובוסים.

עם זאת, למרות זיהוי המשבר התחבורתי, מפספסים הבכירים את שורשי הבעיה של משברי התחבורה והנדל"ן גם יחד — תכנון לקוי של שכונות וסביבות מגורים. בהיבט התחבורתי, הכשל התכנוני מעודד הסתמכות על כלי הרכב הפרטי במקום על התחבורה הציבורית, ומרגע שאדם עלה על רכבו הפרטי — הסיכוי להעבירו לשימוש ברכבת או באוטובוס פוחת מאוד.

גם הטענה בדבר נגישות מוגבלת למרכז, המביאה לביקושים גבוהים ולהאמרת מחירי הדיור, מעניקה הסבר חלקי — וחמור מכך, ממקדת את החשיבה ואת השיח בפתרונות תחבורתיים. שיח כזה מתעלם מיכולתו של תכנון שכונתי מושכל ואחראי להביא מזור לבעיה.

תומר אפלבאום

סקר שנערך באחרונה על ידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, ועוסק בהרגלי הדיור של הישראלים, הראה כי יותר מ–60% מהישראלים יוסיפו 1,000 שקל ויותר לדמי השכירות החודשית כדי לגור בסמוך למקום העבודה ולא לבזבז זמן בפקקים. מכאן, אנחנו למדים שהפתרון הוא לא בהכרח פיתוח היכולת לנייד אנשים באופן המהיר והיעיל ביותר — אלא דווקא קירוב מקומות העבודה לאזורי מגורים.

מהלך זה מקבל ביטוי תכנוני באמצעות עירוב שימושים שנועד לספק את מרב הצרכים של התושב בקרבה לביתו: מסחר, בילוי, פנאי, מוסדות ציבור, מוסדות חינוך, וכמובן — מקומות עבודה. תכנון נכון של שכונה משמעותו בין השאר יותר אנשים שעובדים בסמוך לביתם, פחות אנשים שנכנסים לאוטו, פחות פקקים, פחות זיהום אוויר, צמצום הצורך בהשקעה של מיליארדים בתשתיות תחבורה, יותר שעות פנאי, ומעל הכל — איכות חיים.

לדאבוננו, היעדר היכולת לזהות את הקשר בין תכנון נכון למצוקה התחבורתית (והנדל"נית) מאפיין את השדרה התכנונית בישראל עד לצמרת מקבלי ההחלטות. על רקע כשל זה, ראוי לציין לטובה מהלכים שנועדו לספק טיפול שורש לתכנון הלקוי. כך, למשל, באחרונה השיקו המועצה הישראלית לבנייה ירוקה ומשרד הבינוי והשיכון את כלי המדידה "שכונה 360°", שמטרתו לקדם את התכנון, הפיתוח והבינוי של שכונות איכותיות, בריאות ומשגשגות לאורך זמן. כלי המדידה כולל קריטריונים להערכה ואמות מידה לאיכות התהליך התכנוני ולקידום עירוניות במרחב השכונתי. בנוסף, אנחנו עדים לניצנים של שינוי בתכנון שכונות — העדפת תחבורה ציבורית ועירוב שימושים.

ישראל נמצאת בצומת מכריע בתכנון ופיתוח מרחב המגורים. אם לא נשכיל לזהות את הכשל וליישם תפישות המצליחות לתקנו — אנחנו עלולים למצוא עצמנו במציאות תחבורתית בלתי־אפשרית, שתהיה בכייה לדורות.

הכותב הוא רכז מחקר ופיתוח, המועצה לבנייה ירוקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות