אל תיגעו בכספי קרן הניקיון - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תיגעו בכספי קרן הניקיון

כל זמן שהמשרד להגנת הסביבה לא מספק חלופות להטמנת פסולת, אין הצדקה להמשיך לגבות היטל הטמנה

תגובות
אתר הטמנה ברמת חובב
אליהו הרשקוביץ

כמדי שנה, כשמשרד האוצר מכין את הצעת התקציב השנתית, אנחנו שומעים על הניסיונות להעביר חלק מהכספים המצויים בקרן לשמירת הניקיון לתקציב המדינה. כך למשל, בתום דיוני התקציב של 2015, למרות התנגדותם של הרשויות המקומיות והארגונים הסביבתיים, הועברו כ–200 מיליון שקל מכספי הקרן לקופת האוצר כ"הלוואה", שאמורה לחזור אליה ב–2020.

והנה כעת, בדיונים על התקציב ל–2017–2018, אנחנו שוב רואים כי משרד האוצר מקדם הצעה המכרסמת במשאבי הקרן, ושבמסגרתה ניתן יהיה להשתמש בסכום גבוה יותר של כספי הקרן עבור פעילויות שוטפות של המשרד להגנת הסביבה. האם זה ראוי?

הקרן לשמירת הניקיון, שהוקמה מכוח חוק שמירת הניקיון, נועדה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות הסביבה, מניעת מפגעים וטיפול בפסולת. בתחילה, התגלגלו ב"חשבון הכללי" של הקרן סכומים צנועים, שהגיעו בעיקר מקנסות שהוטלו על עבריינים סביבתיים ומכמה מקורות נוספים זניחים יחסית.

ואולם ב–2007 חל שינוי גדול בכל הקשור לסכומים הנמצאים בקרן. בתיקון שבוצע לחוק נקבע כי ייפתח בה חשבון נוסף, שינוהל בנפרד ויקרא "חשבון ההטמנה". בחשבון זה ירוכזו הכספים של היטלי ההטמנה המשולמים על ידי רשויות מקומיות ומפעלים המטמינים פסולת במקום למחזר. סכום הכספים המתקבלים כיום מהיטל ההטמנה הוא כ–400 מיליון שקל בשנה. זה היטל המטיל עול כבד על הרשויות המקומיות, הנאלצות לשלם כספים רבים שעד לפני כמה שנים לא נדרשו לשלם.

כספי חשבון ההטמנה אמורים לשמש להקמה ולייעול של אמצעים חלופיים להטמנת פסולת. אם אינם מנוצלים למטרה זו, ניתן להשתמש בהם עבור מטרות נוספות כמו חינוך וטיפול בתשתיות פסולת ברשויות חלשות. זאת, בתנאי שהסכומים שיועברו למטרות אלה לא יסתכמו ביותר מ–35% מסך התקבולים שהתקבלו בחשבון ההטמנה באותה שנה (או 25% החל ב–2018).

הרציונל שעמד לנגד עיניהם של קובעי היטל ההטמנה היה שמצד אחד, הרשויות ירצו להימנע מתשלום היטל ההטמנה, ולכן יעשו כל שעולה בידן כדי לקדם פתרונות מיחזור, ובמקביל, המדינה, באמצעות כספי היטל ההטמנה, תסייע להקים מתקנים חדשים למיחזור, ובכך תקטן עם השנים ההטמנה והכספים המתקבלים בחשבון ההטמנה יצטמצמו.

באופן לא מפתיע, התבררה המציאות כמורכבת הרבה יותר. מסיבות שונות, החל בביורוקרטיה רבה, דרך חוסר כדאיות כלכלית ועד התנגדות של רשויות להקים אתרי מיחזור בתחומן — המתקנים לטיפול בפסולת לא הוקמו. אמנם המשרד להגנת הסביבה התחייב לתמוך כספית במתקנים, אבל בפועל כספים אלה עדיין לא הוצאו ועדיין "ממתינים" בקרן למימוש ההתחייבויות. המתנה ארוכה זו, היא שגרמה לכך שהאוצר התחיל ללטוש עיניים לעבר כספים אלה — ועתה הוא אף מבקש לעשות בהם שימוש.

יוזמתו הנוכחית של האוצר היא להשתמש בכספי קרן הניקיון לביצוע פעולות שוטפות של המשרד להגנת הסביבה. לכן, במסגרת ההצעה מבקש האוצר לקצץ באופן קבוע כ–40 מיליון שקל מהתקציב השוטף של המשרד להגנת הסביבה. מהלך זה יגרום לכך שחלק לא קטן מתקציב המשרד להגנת הסביבה ימומן באמצעות הקרן, מה שרחוק למדי מהמטרה שלשמה נוצר היטל ההטמנה.

אז מה כן נכון לעשות? צריך להבין כי כל זמן שהמשרד להגנת הסביבה לא מספק חלופות להטמנה, אין הצדקה להמשיך לגבות את היטל ההטמנה, שכן אין לרשויות דרך להימנע מתשלומו או להפחיתו והדבר מהווה הלכה למעשה מס נוסף שמוטל על הציבור. כשמתברר שחלק מכספי הקרן מועברים למשרד האוצר, או שהם מהווים חלק מתקציבו השוטף של המשרד להגנת הסביבה, ההתייחסות להיטל כמס מקבלת חיזוק. בשל כך על המשרד לשים את מלוא כובד משקלו, בשיתוף משרדי ממשלה אחרים, כדי שתזורז ההקמה של מתקנים חדשים.

במקביל, על המדינה לשקול שנית אם נכון להמשיך לגבות את ההיטל כפי שהוא, בזמן שהוא מטיל עול כספי כבד מאוד על הרשויות המקומיות — כלומר על הציבור. אין באמתחתן של הרשויות המקומיות חלופות לתשלום ההיטל, שנוכח הגידול באוכלוסייה גדל והולך עם השנים.

אין ספק שהאינטרס הציבורי של שמירה על משאבי טבע מצדיק תשלום היטל הטמנה למען עידוד המיחזור. ואולם כל עוד מפעלי המיחזור אינם מתעתדים לקום בקרוב, עקב הקשיים הרבים, ואין דרך לרשויות להימנע מהטמנת הפסולת — נראה כי לכל הפחות מתערערת הקרקע המצדיקה את גביית היטל זה.

הכותב שימש עד לאחרונה יועץ למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ומכהן כיום כמנהל מחלקת רגולציה סביבתית במשרד שביט בר־און גלאון צין ויתקון ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות