דעה

כחלון בורח מבעיית הדיור בתל אביב

בעבר יזמים בניו יורק בחרו אם לייעד דיור לאוכלוסייה במעמד נמוך ובינוני כיום הם מחויבים לכך

אורי אטינגר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בעקבות נתוני השמאי הממשלתי שפורסמו באחרונה, והצביעו על עליית מחירי הדירות בכמה ערים, שמרביתן באזורי הביקוש, נשמע שר האוצר, משה כחלון, כמי שנסוג מההבטחה להשפיע על מחירי הדיור במטרופולין תל אביב: "תל אביב זה אזור ביקוש אש, חם כמו מנהטן או טוקיו. יש מקומות שאי אפשר להתמודד איתם", אמר כחלון.

אלא שדווקא ניו יורק וטוקיו הן דוגמה טובה לערים מבוקשות שפועלות כדי למתן את מחירי הדיור המשתוללים. בטוקיו — שמדורגת בצמרת הדיור העולמי עם מחיר ממוצע של כ–14 אלף דולר למ"ר — מספקות הרשויות דיור בבעלות ציבורית בשכירות ארוכת טווח ובמחיר בר השגה בלב העיר. הדיור מיועד לאוכלוסיות ממעמד הביניים וממעמדות נמוכים, מתוך הכרה בחשיבות של תמהיל חברתי לעיר ולכלכלה.

בניו יורק — שמככבת גם היא בצמרת הערים היקרות, וממוצע מ"ר בנוי בה עולה כ–11 אלף דולר — מונהגת תוכנית לדיור להשכרה ארוכת טווח במחיר בר השגה בהשקעה ציבורית עצומה. תוכנית זאת אף הורחבה לפני כמה חודשים על ידי ראש העיר, ביל דה בלאזיו, שקבע כי יזמים יחויבו להקצות 20%–30% ממיזמי דיור חדשים בעיר לבניית דירות להשכרה, שמחירן מותאם לבעלי הכנסה בינונית ונמוכה.

תל אביב
תל אביבצילום: אייל טואג

הרפורמה של דה בלאזיו היא קפיצת מדרגה בתחום הדיור החברתי כיוון שהיא משנה את נקודת המוצא לדיור בהישג יד בניו יורק: בעוד שבעבר יזמים יכלו לבחור אם לייעד דיור עבור אוכלוסייה במעמד נמוך ובינוני בתמורה לתמריצים — כיום הם מחויבים בכך. המדיניות החדשה צפויה להגדיל את מלאי הדיור להשכרה ארוכת טווח במחיר בר השגה בניו יורק ב–200 אלף יחידות דיור בעשור הקרוב.

המשותף לניו יורק ולטוקיו הוא שהן מנהיגות מדיניות דיור יעודית שמטרתה למתן את העלייה במחירי הדיור, ולשמור על תמהיל אוכלוסייה מגוון. בנוסף, גם בניו יורק וגם בטוקיו, מחירי הדירות שמספקת הרשות המקומית מותאמים לשכר שמרוויחים משקי בית במעמד נמוך ובינוני. מחיר הדיור בהישג יד נגזר מהכנסות משקי הבית, ומכוון לאוכלוסיית יעד של זכאים — מה שמאפשר למעמד הביניים ולמעמדות הנמוכים להישאר בעיר, למרות עליות המחירים הקיצוניות.

בישראל לעומת זאת, הממשלה הנוכחית מציעה פתרונות אחידים בכל רחבי הארץ שאולי יכולים לעבוד בעפולה, אך נכשלים באזורי הביקוש.

מדיניות הדיור כיום מבוססת על הגדלה של היצע הדירות לרכישה, ועל הפחתה בעלות הדירות שנמכרות בפרויקטים כמו מחיר למשתכן, כשההנחה נקבעת ביחס למחיר השוק. גישה זאת לא רק שאינה מצליחה להשפיע על מחירי הדירות באזורי ביקוש, אלא גם יוצרת עיוותים חלוקתיים, כפי שראינו במכרזים של מחיר למשתכן בהרצליה, שם שווקו קרוב ל–1,200 דירות בהנחה שנאמדת ב–800 אלף עד מיליון שקל ממחיר השוק. אך כיוון שמחירן ההתחלתי של הדירות הוא מאד גבוה, לפי המכרז, דירת 3 חדרים (85 מ"ר) תעלה עד 1.65 מיליון שקל ודירת 4 חדרים (100 מ"ר) עד 2 מליון שקל — כך שהמחיר הסופי יהיה בהישג ידם של משקי הבית בעשירוני ההכנסה העליונים, ובידי מי שנפל בחלקם הון עצמי גדול.

ראוי שהממשלה תייצר מדיניות דיור ייעודית ומשפיעה גם לאזורי הביקוש, מדיניות שתכלול פתרונות כמו דיור ציבורי ודיור בהישג יד, שבהם עלות הדיור נקבעת על פי ההכנסות של משקי הבית, ולא רק על פי מחיר השוק. בערים גדולות רבות בעולם, שבהן הביקוש "חם אש", הבינו שזאת הדרך למתן את ההשפעות של עליית המחירים, וגם לאפשר למעמד הביניים ולמעמדות הנמוכים להמשיך התגורר בעיר.

הכותבת היא עורכת דין במרכז הגר למחקר ופיתוח מדיניות דיור חברתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker