ענף התיירות משלם את מחיר הגזענות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המגזר הערבי

ענף התיירות משלם את מחיר הגזענות

בחופשת הקיץ, אזרחי ישראל הערבים בחרו לקחת את משפחותיהם לנופש בחו"ל, ויחד איתם את הכסף מתיירות הפנים ■ עיסאוי פריג' על המחיר הכלכלי של הגזענות

9תגובות
עכו עיד אל פיטר 2012
ירון קמינסקי

לא מכבר נחשף בערוץ 10 כי רשת מלונות פתאל פנתה ללקוחותיה היהודים, והציעה להם להחליף את ימי החופשה שהזמינו בזמן חופשת עיד אל פיטר בתאריכים אחרים. נציגת הרשת אמרה ללקוחות: "תוכלו להישאר, אבל תיקחו בחשבון שתהיה פה אוכלוסייה גדולה של המגזר".

כך בפתאל, אבל לא רק. בקניונים זוכות נשים מוסלמיות שעוטות חיג'אב על שערן במבטים של עוינות והדרה. אזרחים דוברי ערבית מורדים לעתים מאוטובוסים ורכבות, וקורה שזוכים גם למנת מכות, מאזרחים או משוטרים. מודעות הדרושים שמחפשות עובדים "אחרי צבא" מתרבות והולכות, ואפילו שדר טלוויזיה בכיר כמו אברי גלעד לא מתבייש להציג את הדרישה ל"השקפת עולם ציונית" ממי שמעוניין לערוך את תוכנית הבוקר שלו — השקפת עולם שמן הסתם אין כמעט ערבים שמחזיקים בה.

אבל זוהי טעות גדולה לחשוב שקורבנות הגזענות הם רק אלה שהיא מכוונת נגדם. לגזענות מחיר כלכלי כבד, ומי שנושאים ברוב הנטל שלו הם לא הערבים. האלימות המילולית והפיזית שנהפכה להיות מנת חלקם של אזרחי ישראל הערבים ברבים מהאזורים היהודיים גורמת להם, יותר ויותר, להדיר את רגליהם משם. רבים מאוד משכניי בכפר קאסם הפסיקו לנסוע לקניות בפתח תקוה, פשוט כי החוויה לא נעימה. לא נעים לנסוע באוטובוס ולא נעים לדבר ערבית בקניון. במקום פתח תקוה, נשארים בכפר או שמרכזים קניות בנסיעה לצפון או לשטחים. העיקר לא להרגיש לא רצויים.

חגיגות עיד אל פיטר
רמי שלוש

אבל אם ההפסד של בתי העסק בפתח תקוה הוא עדיין נסבל, הקיץ הנוכחי מספק הוכחה לכך שענף התיירות הוא זה שמשלם את המחיר הכבד ביותר על הגזענות בחברה הישראלית, כמו גם על גזענותם של גורמים בענף — כפי שזו באה ידי ביטוי באותה "אזהרה" מפני המגזר של רשת פתאל.

חזרתי לפני כמה ימים מחופשה משפחתית באנטליה. המלונות ואזורי הבילוי היו מלאים בישראלים־ערבים. ולא רק באנטליה — אזרחי ישראל הערבים יצאו הקיץ בהמוניהם לשארם א־שייח', לעקבה וליעדים קרובים נוספים. הרבה פחות הגיעו לאילת ולטבריה. למה?

כי בשארם, בעקבה וכן באנטליה אין מה לחשוש מאמירות גזעניות, ממבטים עקומים, מאמהות שמבקשות מילדיהן "להתרחק מהילד הערבי", מנהגי מונית שמסרבים לתת שירות ועוד ועוד. ביעדים הללו הנופשים הערבים מוצאים אנשים מאירי פנים, שחולקים עמם מאפיינים תרבותיים ולרוב גם שפה. אנשים שרוצים שנהנה, ולא רואים אותנו כברירת מחדל, שפשוט אי־אפשר חוקית לדרוש ממנה ללכת.

אזרחי ישראל הערבים הצביעו הקיץ ברגליים, או יותר נכון בכרטיסי הטיסה, וטסו להוציא את הכסף שלהם בחו"ל — במקומות שמעוניינים בהם, אצל אנשים שמכבדים אותם. מיליוני השקלים האלה שבוזבזו בטורקיה, מצרים וירדן, במקום בישראל, הם חלק מהמחיר שהחברה הישראלית משלמת על גזענותה. הם המחיר שמשלם כל מי שלא משכיל להכיל את השונה. ככל שהגזענות תוסיף ותתפשט, המחיר הזה יעלה. במקום שאזרחי ישראל הערבים ישתלבו במשק הישראלי — הן כצרכנים והן כחלק מהמגזר העסקי — יתרחב תהליך ההיפרדות, שיביא ליצירת כלכלות מקבילות, יהודית וערבית. כלכלות בדלניות, בהן כל אחד משרת רק את הצד שלו, בהן כל צד מדיר את עצמו מהצד השני.

הכותב הוא חבר כנסת מסיעת מרצ

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות