אלי גרונר

לפני כחודשיים התקשר אלי אבשלום קור וביקש שראש הממשלה יפסיק את השימוש במונח הלועזי "רגולציה" - ויקפיד להשתמש במונח העברי "אסדרה". השבתי לאבשלום שאני חולק על דעתו לשם שינוי. המונח אסדרה מטעה במידה רבה, מכיוון שהוא נגזר מהשורש ס־ד־ר, ואילו הרגולציה הישראלית היא מבולגנת כל כך וחסרת היגיון, שלקרוא לה אסדרה יהיה בגדר אחיזת עיניים.

דובר רבות בשנים האחרונות על עודף הרגולציה בישראל. מדדים בינלאומיים לא מותירים מקום לספק - המיקום היחסי של ישראל הולך ומידרדר. המצב הנוכחי הוא איום של ממש על עתיד כלכלת ישראל, אך הוא מציב הזדמנות גדולה, היות והפחתת הרגולציה יכולה להיות מנוע צמיחה שיזניק את המשק קדימה.

מכיוון שמדובר בנושא מורכב, חשוב לעשות סדר בין שני מושגי היסוד: הביורוקרטיה והרגולציה. כשבעל עסק מתבקש להיפגש אין־ספור פעמים עם רשות המסים בגלל חוסר יעילות וחוסר תיאום, זוהי ביורוקרטיה. כשהחוק הישראלי אוסר על אותו בעל עסק להעסיק עובד גם בבוקר יום שישי וגם במוצאי שבת, זו רגולציה. הביורוקרטיה מציקה, מעצבנת וממררת את החיים של כולנו. הרגולציה, לעומת זאת, היא פעמים רבות מדי מופרכת ודרקונית ומשיתה עלויות שמתגלגלות על יוקר המחיה. הביורוקרטיה גורמת לבעלי עסקים לקלל את המערכת; הרגולציה גורמת להם לרצות לברוח מכאן.

בנייה בצפון תל אביב צילום: עופר וקנין

כדי להבין מדוע הרגולציה מסוכנת כל כך, צריך להיזכר במונח יסוד בכלכלה: אין ארוחות חינם. כאשר מחייבים כל בית מלון להעסיק מציל בבריכה, או כשמחייבים יבואן מקררים מהאיחוד האירופי לבצע מחדש בדיקות יעילות אנרגטית, חייבים להפנים שהעלות תגולגל בסופו של דבר על הצרכן. גם כשמחליטים להוסיף עוד שני ימי חופש שנתיים לעובדים בכל החברות במשק, צריך לקחת בחשבון שהדבר יגרום לעליית מחירים של המוצרים והשירותים של אותן החברות. אסור לטמון את הראש בחול.

אז מה עושים? בנובמבר 2014 אישרה ממשלת ישראל תוכנית להפחתת הנטל הרגולטורי, הפועלת בשני מישורים. הרובד הראשון הוא הטיפול ברגולציה החדשה, ביחס אליה נקבעה החובה לקיים הליך להערכת השפעות הרגולציה — RIA (Regulatory Impact Assessment). תהליך זה נועד לוודא שהרגולציה החדשה נקבעת לאחר שנבדק מהי הפרקטיקה המקובלת בעולם, נשקלו כל החלופות, נבדקו העלויות למגזר העסקי והתקיים שיח עם בעלי העניין השונים.

אלי גרונר

החובה לבצע RIA נכנסה לתוקף בתחילת 2016 וכבר ניתן לראות ירידה בכמות הרגולציה החדשה ושיפור באיכותה. אני גאה בעובדה שמאז כניסתה לתוקף של חובת ה–RIA משרד ראש הממשלה בלם לא פחות מארבעה ניסיונות של משרדי ממשלה שונים לקדם רגולציה חדשה מבלי שביצעו את הליך ההערכה הנדרש. לצערי, באותה תקופה אישרה הכנסת רגולציות שקודמו עוד לפני כניסת חובת 
ה–RIA לתוקף, ולפחות בחלקן נקבעו הוראות שרירותיות מבלי שנבדקו לעומק ההשפעות על העסקים ומבלי לבחון האם ישנם אמצעים נכונים יותר להשיג את אותה המטרה.

הרובד השני של התוכנית הממשלתית הוא הטיפול במלאי הרגולציה הקיימת, לגביה קבעה הממשלה יעד שלפיו תקוצץ הרגולציה ב–25% לפחות. בתחום זה החלה פעילות רבה וכבר גובשו תוכניות שאפתניות להפחתת הנטל הרגולטורי הקיים בתחומים כגון ציוד רפואי, תמרוקים, רישום קבלנים, חומרי הדברה, סקרי אנרגיה ומוצרי חשמל.

כשאינטרסים כלכליים מתחפשים לרגולציה מיותרת

המהלך להפחתת הרגולציה הקיימת נתקל בקשיים לא מעטים. חלקם נובעים מהמאמץ הרב שנדרש ממשרדי הממשלה להשלמת מהלכי ההפחתה — משינוי מקיף של נהלי העבודה ועד אישור תיקוני חקיקה בכנסת. חלקם נובעים מהתנגדות קולנית של הגורמים שמפיקים תועלת מרגולציה מיותרת — בין אם מדובר בעסקנים או יועצים שמתפרנסים מהרגולציה או באלו שמסתייעים בה כדי לחסום תחרות.

אלה ואלה יתקפו את הפחתת הרגולציה בכותרות מפוצצות על חוסר אחריות וסכנה לשלום הציבור, כאשר למעשה מדובר בהגנה על אינטרסים כלכליים ותו לא. דוגמה מאלפת לכך ניתן היה לראות בכתבות הביקורתיות שהתפרסמו, בין היתר בעיתון זה ביחס להפחתת הרגולציה בתחום רישוי הקבלנים. הכתבות הציגו את החששות לכאורה לבטיחות המבנים כתוצאה מהפחתת הרגולציה, אך הצניעו את העובדה שהמתנגד הגדול למהלך — איגוד המהנדסים — הוא בעל אינטרס כלכלי ברור בשימור המצב הקיים. ואולי הגרוע מכל — הכתבות התעלמו מכך שמטרת העל של המהלך היא הגדלת התחרות בענף והורדת יוקר המחיה.

לכן, משרדי ראש הממשלה והאוצר מקדמים כעת מהלך משלים לתוכנית להפחתת הרגולציה במסגרת אישור תקציב המדינה ל–2017–2018. מהלך זה, שהוא רדיקלי ללא ספק, קובע כי הפחתת הרגולציה הקיימת בשיעור של 25% לפחות תהיה תנאי לחקיקת רגולציה ממשלתית חדשה בשנים הקרובות.

המהלך דומה במידה רבה לחקיקת הנומרטור, שהובל על ידינו בתוכנית הכלכלית הקודמת, ואינו מאפשר לממשלה ליצור התחייבויות תקציביות חדשות אם הן חורגות מההוצאה הממשלתית המותרת.

היו מי שטענו שמטרת הנומרטור היתה לבלום עשייה ממשלתית, כאשר למעשה הנומרטור מחייב את המשרדים להתייעל ולתעדף. גם במקרה הזה ודאי יהיו מתנגדים למהלך, שיטענו כי הוא נועד לבלום את הרגולציה הממשלתית, אך המטרה היא להתייעל ולתעדף לפני השתת עלויות חדשות על האזרחים והעסקים. אי אפשר להילחם ביוקר המחיה ולהמשיך להשית רגולציה חדשה.

עודף הרגולציה הממשלתית איננו גזירת גורל, ומדינות רבות שהחלו במצב דומה הצליחו במאמץ מרוכז לאורך שנים להביא לשיפור משמעותי. גם בישראל חלה התקדמות משמעותית בשנה וחצי האחרונות, והחרטום הממשלתי כבר מופנה בכיוון הנכון, עם תוכניות עבודה ויעדים ברורים. החלטת הממשלה החדשה צפויה להעניק זריקת מרץ למהלך זה ולהוביל לכך שבמקום רגולציה, תהיה לנו אסדרה אמיתית במדינה.

הכותב הוא מנכ"ל
 משרד ראש הממשלה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker