הון-מזרח תיכון |

די לשלוח צעירים לאוניברסיטאות

בעיית החינוך הגבוה מתחילה הרבה קודם. מכון ראנד הציג נתון דרמטי: ילד ערבי קורא בממוצע שש דקות בשנה

צבי בראל
צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סטודנטיות בספרייה בקהיר
סטודנטיות בספרייה בקהירצילום: Claudia Wiens / Alamy Stock Phot
צבי בראל
צבי בראל

לטה חוסין, האינטלקטואל והסופר המצרי הנודע, היתה השקפה סדורה על החינוך הגבוה במצרים. בספרו "עתיד ההשכלה במצרים", שפורסם ב-1938, הוא שלל את הצורך בכך שכל התלמידים יסיימו בתי ספר תיכוניים עיוניים, כשם שלא תמך בכך שכל הבוגרים הללו ימשיכו ללימודים אקדמיים. לפי חוסין, לימודים אקדמיים נועדו למי שמייעד עצמו להנהיג את האומה במגוון תחומים - בפוליטיקה, כלכלה, מדע ואמנות - אבל על המדינה לדאוג לכך שלכל הצעירים יהיה בסיס ידע משותף, שיסייע להם להתנהל כאזרחים עצמאים המכירים את הסביבה שבה הם חיים.

שאלת מהותו של החינוך הגבוה מעולם לא חדלה להעסיק את המשטרים שרואים באוניברסיטאות מקור למרי ותסיסה, ואת הצעירים שרואים לנגד עיניהם לא רק התואר שיעניק להם מקור פרנסה - אלא גם מעמד חברתי מכובד, גם אם לא תהיה הכנסה בצדו. את הנחת היסוד הזאת, שלפיה חינוך גבוה במדינות המזרח התיכון הוא ערובה למקצוע מכניס, איתגרה בחודש שעבר קבוצה של אנשי חינוך, סוציולוגים וכלכלנים מן המערב וממדינות ערב בכנס בשם "חילופי פרדיגמות בחינוך הגבוה במזרח התיכון", שהתקיים באלג'יר.

בעקבות הכנס הזה פירסם נתן פילד, עיתונאי ובעלי חברת תרגום, מאמר נוקב באתר "אל-פנאר" שעוסק בלימודים אקדמיים במזרח התיכון, שבו התריע מפני התפישה שלפיה חינוך אקדמי חינם הוא ערובה לחינוך טוב ולהתמקצעות. במאמר שנושא את הכותרת "הפסיקו לשלוח כל כך הרבה צעירים לאוניברסיטאות", הוא מסביר כי דווקא חינוך אקדמי חינם מתדלק אינפלציה של סטודנטים שאינם מוצאים מקום עבודה בשוק המודרני התחרותי.

חמור מכך, לאוניברסיטאות עצמן אין שום מוטיבציה לשכלל את שיטות ההוראה או לעדכן את תוכני הלימוד כדי למשוך סטודנטים, משום שאלה מגיעים ממילא - ותוספת של סטודנטים לא תגדיל את הכנסות האוניברסיטה. במקום זאת פילד מציע להתחיל לגבות כסף מהסטודנטים כדי לדרבן אותם להיות בררניים ותובעניים יותר מן האוניברסיטאות, ובכך יוכלו לגרום לרפורמה מלמטה שתשפיע על תוכניות הלימודים ועל התאמתן לשוק העבודה.

דווקא הממשלים בכמה ממדינות ערב, שבכולן נהוג לימוד גבוה חינם כמעט לכולם, הבינו את הנזק שנגרם מכך. בסעודיה גייסה המדינה שלושה תאגידים פרטיים גדולים ושיכנעה אותם לפתוח קולג'ים מקצועיים שבהם צפויים ללמוד כ–100 אלף תלמידים. סעודיה גם הקימה מפעל למכוניות שיסובסד על ידי המדינה ושבו ייקלטו אלפי עובדים סעודים שאינם לומדים באוניברסיטאות. אבל אלה עדיין יוזמות יוצאות דופן במדינות ערב, שכל אחת מהן מציגה את החינוך הגבוה חינם כהישג סוציאלי אדיר, ובה בעת מתקשה לייצר מקומות עבודה שיקלטו את הבוגרים.

טענה נוספת התייחסה לחזון ההיי־טק שלכאורה מסוגל לחולל מהפכה בשוק העבודה. "כל אחד יכול לפתח אפליקציה, אבל אפליקציות לא יוצרות מקומות עבודה רבים", אמרה אורסולה לינדסי, עיתונאית ועורכת הבלוג The Arabist - שהרי מה הטעם להביא לאלג'יר אפליקציה כמו אובר, כשאין דרך לבצע רכישות אונליין במדינה. חוקר אחר סבור כי התשובה נמצאת דווקא בתעשיות עתירות כוח אדם כמו טלמרקטינג, שמדינות אסיה דומיננטיות בהן, בעוד שבמזרח התיכון לא קיימת חברה גדולה אחת בתחום.

גודש בוגרי האוניברסיטאות במדינות ערב אינו רק כשל כלכלי - מדובר באיום פוליטי, שכן צעירים אלה מהווים 25%–35% מכלל המובטלים במדינות הללו, ומהם יצאה בשורת המהפכות לפני חמש שנים.

אבל בעיית החינוך הגבוה והתאמתו לשוק מתחילה עוד הרבה קודם, בשלב שאותו הגדיר טה חוסין קריטי לעיצוב האזרח בחברה הערבית, ששואפת להידמות לחברה המערבית. בדו"ח שפורסם ביריד הספרים שהתקיים בפרנקפורט ב-2013, נכתב בין השאר כי מספר הכותרים החדשים שיצאו לאור במצרים, סעודיה, סוריה ולבנון יחד היה כ-17 אלף - בדומה למספר הכותרים שיצאו במדינות כמו רומניה ואוקראינה, בהבדל אחד: במזרח התיכון חיים יותר מ-360 מיליון אזרחים לעומת כ-21 מיליון ברומניה (בישראל יצאו ב-2014 יותר מ-8,500 כותרים). דו"ח של מכון ראנד הציג נתון דרמטי שלפיו ילד ערבי קורא בממוצע שש דקות בשנה. מהדורת ספרים נחשבת מצליחה אם היא מכרה 3,000 ספרים ומספר הספריות במצרים הוא כעשירית ממספר הספריות בגרמניה, כשמספר התושבים בשתי המדינות דומה.

קיימות אמנם יוזמות מקוריות לעידוד הקריאה, כמו זאת של שליט דובאי שהקים קרן של 27 מיליון דולר כדי לעודד קריאה בגיל הרך ולסייע למו"לים שאינם נלהבים להוציא ספרי ילדים בהיעדר לקוחות. גם הספרייה הענקית, "הגדולה בעולם", שצפויה להיחנך בדובאי ב-2017 ושתכיל יותר מ-4.5 מיליון ספרים, היא מיזם מבורך - גם מבחינה ארכיטקטונית - אבל כל אלה אינם יכולים עדיין לעקור את תרבות האי־קריאה או לספק לאותם ילדים וצעירים את הזמן הפנוי שדרוש לקריאה על חשבון הכורח להתפרנס. וכך, כשמצד אחד מציעים חוקרים לצמצם את מספר הסטודנטים בגלל המחסור במקומות עבודה, מן העבר השני לא קיימת התייחסות של ממש לאיכות הלימודים בשלבי החינוך המוקדמים - שבהם מושרשים יסודות הלימוד ובעיקר הקריאה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker