הבוררות עלולה להתברר כמלכודת

מומחית בתביעות ביטוח סיעודי מזהירה אתכם, המבוטחים: המוסד לבוררות בביטוח הוא לא רק מיותר - אלא אף מסוכן

מאירה זוהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
מאירה זוהר

שר האוצר, משה כחלון, והמפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, מנסחים בימים אלה הצעת חוק המבקשת להקים מוסד בוררות לתביעות ביטוח, שבו לכל מבוטח תהיה זכות לגשת לבוררות. על פי הפרסום, , שבמסגרתו יצטרך לשלם רק 28 שקל. הבוררות תהיה סופית, ללא יכולת לערער עליה.

הנימוק של משרד האוצר למהלך הוא הגידול העצום במספר תביעות הביטוח הנדחות, הימשכות ההליכים המשפטיים לבירור תביעות ביטוח, והעובדה שבדרך כלל לא מושת פיצוי עונשי על כשהדחייה מסתברת כלא מוצדקת.

עובדה זו, גם אם יש בה ממש, אין בה די להסטת הדיון מבית המשפט לבוררות, שבה למבוטח בדרך כלל לא יהיו הכלים להתמודד באופן נכון ומדויק עם תאגיד הענק שמולו. נכון יהיה יותר לתקן את חוק חוזה הביטוח הקיים, כך שיכלול פיצוי עונשי ממשי כחובה, שיושת על חברת הביטוח בכל מקרה שבו תביעת המבוטח כנגדה מתקבלת. הטלת פיצוי כזה תהיה ההרתעה המתאימה.

פגישת ייעוץ פנסיוני
צילום: Dreamstime

בנוסף, יש להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח לשבע שנים. כיום, ההתיישנות על תביעת ביטוח לפי חוק חוזה ביטוח היא שלוש שנים. במצב דברים זה, מסתמכות חברות הביטוח, בעת דחיית תביעות המבוטחים, על כך שעד שיתעשת המבוטח ויגיש את תביעתו, תחול עליה התיישנות הכוללת את שלוש השנים שלפני הגשתה. אם תוארך תקופת ההתיישנות, הדבר יהווה תמריץ שלילי לחברת הביטוח לדחות תביעה, כשיהיה עליה לשמור רזרבות כספיות לשבע שנים.

במשרד האוצר סבורים שהפניית המבוטחים למוסד הבוררות תביא לכך שהמבוטחים יקבלו כספים רבים יותר מחברות הביטוח, בהנחה שכיום המבוטחים מסכימים להתפשר, ובכך לוותר על חלק מסכום התביעה שמגיע להם, בניסיון לזרז את ההליך.

מדובר בשגיאה חמורה: כיום מבוטח שתביעתו נדחית פונה להליך משפטי שבו מועלות טענות משפטיות נגד הדחייה, המבוססות על חוזה הביטוח, והליך זה מתברר לרוב כמהיר יותר מהליך של תביעה רגילה. יש חשיבות עצומה בהגשת תביעה משפטית נכונה ומקיפה, שמתבססת על פסיקה תקדימית, ושיודעת להתמודד עם ההתחכמות המשפטית של חברת הביטוח, גורמת לחברת הביטוח להתקפל, ואף לשלם למבוטח השתתפות בשכר טרחת עורך דין.

המוסד לבוררות בביטוח הוא לא רק מיותר — אלא אף מסוכן, מכמה סיבות:

1. ממילא רוב התביעות המוצדקות מתקבלות זמן לא רב לאחר הגשתן לבית המשפט, בין אם בהליך גישור, ובין אם לאחר הכרעת מומחה, וחברת הביטוח מחויבת לממן את רוב שכר טרחת עורך הדין המייצג את התובעים.

2. ההתמודדות מול דחיות הביטוח אינן תמיד על רקע רפואי. לעתים הן על רקע משפטי, וקשורות לטענות כמו "אי־גילוי", "היעדר כיסוי בפוליסה" או "החרגות" בפוליסה — סוגיות המצריכות הבנה מעמיקה וידע משפטי, ולא ניתן לצפות מהאזרח הממוצע שיידע כיצד להתמודד עם טענות אלה בגפו מול תאגיד הביטוח.

3. הבוררות המוצעת תהיה לא פחות ממלכודת דבש. האדם הסביר שעומד בפניו פתרון חינמי יתפתה לגשת להליך בוררות מול חברת הביטוח, שתהיה מן הסתם מיוצגת על ידי אנשי ביטוח ועורכי דין ממולחים, ואילו הוא יעמוד מולם כשהוא חסר את הידע המשפטי וההבנה באותיות הקטנות של הפוליסה.

4. ואם לא די בכל זה: על פי הצעת החוק, לא תהיה זכות ערעור על החלטת המוסד לבוררות, דבר שאין לו אח ורע בישראל. מה יקרה אם תיפול טעות בהליך הבוררות או כשהחלטת הבורר תהיה נגועה באי־דיוק או באי־צדק, ותביעת המבוטח בבוררות תידחה? היישמע כדבר הזה במחוזותינו? מדוע רוצים לשלול מהמבוטחים את זכות הערעור?

לפיכך, עולה החשש שמוסד הבוררות המוצע לא רק שלא יהיה "מהפכה צרכנית בביטוח" - אלא עלול להוות פגיעה בזכות יסוד של המבוטח, ושל כל אזרח באשר הוא.

הכותבת היא מומחית בתביעות ביטוח סיעודי, שהגישה לבית המשפט תביעה ייצוגית נגד חברות הביטוח 
בתחום הסיעוד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker