רשלנות רפואית בחסות המדינה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רשלנות רפואית בחסות המדינה

רשלנות רפואית חושפת את המדינה לסיכוני תביעה, וכל עוד אלה כללי המשחק - היד המשלמת לא הולכת לחשוף את המחדל

למצולמים אין קשר לתוכן המאמר
רמי שלוש

בעקבות מחקר שפורסם באחרונה בארה"ב, לפיו טעויות רפואיות הן הגורם השלישי לתמותה במדינה, נשאלת השאלה מה קורה בישראל - ומדוע איש לא מרים פה את הכפפה ומבצע מחקר רציני ובלתי תלוי בנושא? הסיבה האמתית להתעלמות המדינה ממאות מקרי המוות שנגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית היא כסף. מדובר בשוק של מיליארדי שקלים - שהם מספיק כסף כדי לרצות לא לדעת, להמשיך את מסכת ההתעלמות וההסתרה, ולעתים אף הטיוח, של מערכת הבריאות.

אמנם בארץ משתמשים באותו קוד שבו משתמשים בארה"ב לסימון סיבות המוות, אולם לעומת ארה"ב, שם מערכת הבריאות פרטית ומנגנון הפיקוח משויך למדינה, המצב פה שונה לחלוטין. בישראל, היד המפוקחת היא גם היד המפקחת: כמחצית מבתי החולים הגדולים בארץ הם בבעלות ממשלתית. לכך מתווספת העובדה שגם החברה המבטחת את בתי החולים היא בבעלות המדינה, וזה עקב אכילס.

מדוע שיהיה מחקר, תהליך הפקת לקחים או קוד לטעות רפואית כסיבת מוות, שיאפשרו שקיפות ותהליך למידה של הצוות הרפואי - שעה שהבעלות בכמחצית מבתי החולים הגדולים בארץ ובחברה המבטחת שלהם היא של המדינה?

כך, כל קביעה של טעות, שעשויה ושסביר שתתפרש כרשלנות רפואית, מביאה לכך שהמדינה חשופה מבחינה כלכלית לתשלום פיצויים. מקרי רשלנות רפואית חושפים את כיסה של המדינה ישירות לסיכוני תביעה, וכל עוד אלה הם כללי המשחק, היד המשלמת לא הולכת להיות זו שחושפת את המחדל.

גם מקרים רבים של רשלנות רפואית המתרחשים בבתי חולים פרטיים מגדילים את הסיכון והחשיפה של המדינה. מאחר שככל שאותם מוסדות ייכנסו לגירעון כלכלי - המדינה היא זו שתיאלץ לסייע להם להתאושש, כפי שאירע עם הדסה.

מדובר בניגוד עניינים מובהק - הגוף האמון על הפיקוח על המוסדות הרפואיים ושיפור הטיפול הרפואי בהם הוא משרד הבריאות. הוא זה שקובע נהלים המתבססים על אירועים שהתרחשו. אלא שלמדינה אין אינטרס לנהוג בשקיפות - ולראיה, אנו נתקלים לא אחת בהערמת קשיים של משרד הבריאות במקרים של רשלנות רפואית קשה ומובהקת.

גם ידיו של המוסד הרפואי אינן נקיות: חרף החובה שלו לדווח על אירוע חריג למשרד הבריאות ולעדכן את משפחת המטופל - הוא אינו מדווח על כך. גם כאשר הוא מדווח, הבקשות לקבלת הדיווח נתקלות בסחבת מצד משרד הבריאות ובסירוב למסור את הממצאים של הוועדות השונות. במקרים שבהם נערכת בדיקה, ספק אם מלבד נזיפה יינקט צעד אקטיבי מצד משרד הבריאות כלפי בית החולים שבו התרחש המקרה. כלומר, למשרד הבריאות כגורם מפקח אין אינטרס לבצע צעדים אקטיביים למניעת הישנותם של מקרי רשלנות רפואית.

כמובן שקיימת חובה בחוק לשקיפות, ומבקר המדינה אף המליץ כבר ב-2012 לבצע שינויים רבים בתחום, אולם אף אחד מהם לא בוצע עד היום. משרד הבריאות מוציא לצוות הרפואי חוזרים עם הנחיות לניהול סיכונים, אבל בפועל, פעמים רבות מדי לא נערך מעקב, אין הודאה ברשלנות ואין תהליך התייעלות או הפקת לקחים. בכך נמנע מאתנו מחקר רציני שייטיב עם מערכת הבריאות ועם הציבור.

די אם נסיים בדבריו של השר שאמר בשעתו: "כשהיתה שביתת רופאים, מתו פחות חולים".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה ברשלנות רפואית, אובדן כושר עבודה וסיעוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות