הספין של מתווה הגז החדש - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הספין של מתווה הגז החדש

אפשר להבין את רצונם של תאגידי הגז ודרישתם לוודאות, וליציבות רגולטורית, אבל את הסיכון של אי ודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה ■ אין אפשרות למנוע סיכונים אלו

3תגובות

ב–22 במאי אישרה הממשלה את "תיקון המתווה להגדלת כמות הגז הטבעי". על המתווה הזה ועל אופן אישורו אמר השר להגנת הסביבה לשעבר, אבי גבאי: "מתווה הגז היה אתגר משמעותי עבורי. ראיתי מקרוב כיצד מתקבלת ההחלטה הכלכלית הכי גדולה בעשור האחרון — החלטה שנשענה בחלקה על חוסר ידע והבנה בסיסיים בכלכלה ובניהול משא ומתן, ובחלקה על רצף של ׳ספינים׳ בעלי עוצמה, שמאחוריהם מסתתרת חולשה והתרפסות בפני אינטרסים של אחרים".

מילים כדרבנות. גבאי צודק, המתווה המתוקן מחליף את הכותרת: "סביבה רגולטורית יציבה", בכותרת: "סביבה רגולטורית המעודדת השקעות". הכותרת שונתה, אך המהות של יציבות רגולטורית נשארה. במקרה של שינוי, הממשלה הבאה תצטרך לבחון בחיוב לפצות את מונופול הגז. או כפי שהדברים נכתבו בלשון ההחלטה: "אם יהיו שינויים בחקיקה, שהם מהותיים בעיני המשקיע הסביר... הממשלה תבחן בחיוב גיבוש פתרונות לקיום הכדאיות הכלכלית המקובלת בפרויקטים דומים בענף בעולם להשקעות שבוצעו לפיתוח החזקה".

הפגנה על מתווה הגז
אייל טואג

הנוסח החדש כאילו הוציא את סעיף היציבות מהמתווה. למעשה, הנוסח החדש נותן כלים נוספים לתאגידי הגז ומחזק את האפשרות שלהם לתבוע את המדינה במיליארדי דולרים אם הממשלה הבאה תחליט על שינוי — למשל, לפקח על מחירי הגז, לחוקק חוקים למניעת זיהום בים וכו'. בכך המתווה נותן לתאגידי הגז כוח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. קושר או מגביל את הממשלה ואת הכנסת, ומונע כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז. תאגידי הגז יקבלו למעשה זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית.

אפשר להבין את רצונם של תאגידי הגז ודרישתם לוודאות, וליציבות רגולטורית, אבל את הסיכון של אי ודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה. אין אפשרות למנוע סיכונים אלו. בעולם הנאור אין "ודאות רגולטורית". רוב מדינות הנפט בעולם המערבי משנות את הרגולציה ואת חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות מגז ומנפט.

העיסוק בסעיף היציבות המרוכך מאפיל על הדיון הנדרש על מתווה הגז כולו. במקום לאשר את תיקון המתווה, הממשלה היתה צריכה לדרוש בחינה אמיתית של המתווה כולו, שיש בו, בנוסף לבעיית היציבות הרגולטורית, כמה בעיות בסיסיות מהותיות:

■ המתווה לא מוריד את מחירי הגז, לא יוצר תחרות בין תאגידי הגז, לא מעודד מכר גז בנפרד, ואינו מבטיח פיקוח אמיתי על מחירי הגז. להיפך, המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו.

■ המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת.

■ המתווה מאיין את היתירות, שיש היום בתמר, על ידי התרת היצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף, בניגוד להחלטת ממשלה קודמת. גרוע מכך, עלול להיוצר מחסור בגז.

■ המתווה לא מדבר כלל על מדיניות האנרגיה של ישראל.

■ המתווה לא מתייחס לבעיות המשפטיות והאחרות הנובעות מהקשר והתלות בנובל אנרג'י.

ישראל צריכה מתווה גז שייטיב עם האינטרס הציבורי, ועם הציבור שהוא הבעלים של הגז. הממשלה היתה צריכה לדחות את המתווה המתוקן ולהכין תוכנית אנרגיה וגז כוללת לישראל, שמטרתה להביא לעצמאות אנרגטית, למחירי גז, חשמל ומים נמוכים, ליוקר מחיה יורד, לאוויר נקי ולסביבה איכותית, לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, ולשימוש ברווחי הגז למטרות ציבוריות־חברתיות.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן לצדק חברתי ודמוקרטיה במכון ון־ליר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם