קשירת מטופלים - עדות להזנחת 
המדינה את רפואת הנפש - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קשירת מטופלים - עדות להזנחת 
המדינה את רפואת הנפש

עומס יתר במחלקות ותת תקינה של כוח אדם, הם שמובילים לשחיקת הצוות המטפל - מה שמוביל לכך שהיד על רצועת הקשירה קלה מדי

4תגובות
בי"ח פסיכיאטרי שער מנשה
ירון קמינסקי

לקשור מטופלת צעירה למיטה במשך 24 יום, לכאורה כחלק מטיפול רפואי, זהו מעשה לא אנושי, נקודה. פרשת קשירתה הממושכת של חולת סכיזופרניה בבית החולים שיבא עוררה בצדק דיון ציבורי בסוגיית הקשירה של מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות. בעקבות הדיון הציבורי החליט מנכ"ל משרד הבריאות להקים ועדה שתבחן את ההיבטים של קשירת מטופלים במוסדות הבריאות.

החלטת המנכ"ל חשובה ויש לברך עליה, אך בזמן שכמעט כולם מפנים את האצבע המאשימה כלפי הש"ג, צריך לומר בכנות כי ברבים מהמקרים קשירת מטופלים היא ביטוי ממשי למחדלים מתמשכים ולהזנחה מצד המדינה. במידה רבה, השימוש המופרז בהגבלות ובקשירה הוא סימפטום לבעיה האמיתית של מערך הטיפול הפסיכיאטרי בישראל - אשפוזי ואמבולטורי (ללא אשפוז) כאחד.

לא סוד הדבר כי תחום הפסיכיאטריה נמצא בחצר האחורית של מערכת הבריאות. כפועל יוצא, מוסדות הבריאות הפסיכיאטריים סובלים מהזנחה קשה וממושכת, אולי הקשה ביותר בכל מערכת הבריאות. ההזנחה כמעט פושעת, ובאה לידי ביטוי במתקני אשפוז מיושנים עד לא ראויים למגורי אדם (בטח שלא לטיפול רפואי), שחיקה אדירה של הצוות המטפל, קושי בגיוס כוח אדם מקצועי (מתמחים ואחיות) ועוד.

נכון, בשנים האחרונות עושה משרד הבריאות מאמץ מסוים לשפר את המצב במערכת האשפוז הפסיכיאטרי, אך משאבים אלה מחווירים מול המצוקות והצרכים האמיתיים. ונכון, גם אין להתעלם מהתוכניות שנכנסו בשנים האחרונות להכשרת הצוותים המטפלים - תוכניות מקצועיות שייעודן הפחתת השימוש בהגבלות וקשירה, אך תהיה זו תמימות לחשוב שבכוחן בלבד לשנות את המציאות המטרידה. תהא תוכנית ההכשרה טובה ככל שתהא, בפועל, כשבמשמרת לילה מופקדים שני אנשי צוות סיעודי על הטיפול ב–20–30 מאושפזים, הקשירה הבאה היא רק עניין של זמן. הרי עומס יתר במחלקות ותת תקינה של כוח אדם, הם שמובילים לשחיקת הצוות המטפל - מה שמוביל לכך שהיד על רצועת הקשירה קלה מדי.

בנוסף, מחקרים מעידים על קשר ישיר בין עומס יתר במחלקות פסיכיאטריות לעלייה בסיכוי להתרחשות אירועי אלימות מצד מטופלים. בחלק מהמקרים, אירועים אלה גורמים לשימוש באמצעים של הגבלה וקשירה. מקרים אלה אולי היו יכולים להימנע אם מערך האשפוז הפסיכיאטרי היה מותאם מבחינת מספר המיטות והתקינה לצרכים של ישראל 2016. כך למעשה המדינה היא שמגדילה בעקיפין את הסיכוי לאלימות של מטופלים ואת השימוש המופרז בהגבלות ובקשירה.

המרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל
דורון גולן/ג'יני

בין שמדובר בפעולה טיפולית גרידא ובין שמדובר בפעולה הגנתית (על המטופל וסביבתו), עצם קשירתו של מטופל עולה כדי פגיעה יסודית בזכויותיו ובכבודו. לא אחת מלווה הקשירה בסבל רב. לכן, ראוי כי אמצעי הגבלה וקשירה יישמרו למקרים חריגים, לאחר שמוצו כל הניסיונות והאפשרויות האחרות.

מכאן, ולצד גיבוש פרוטוקולים מקצועיים והנחיות מדויקות (שבוודאי יעלו בדיוני הוועדה), חשוב להבין כי הדרך לצמצום השימוש המופרז בהגבלות ובקשירה טמונה בהתאמת מספר מיטות האשפוז לצורכי הציבור, הגדלת כוח האדם המקצועי (בעיקר בשעות הלילה, אך לא רק) והעשרת הכלים המקצועיים.

הכותב הוא מומחה למשפט רפואי, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, יועץ בנושאים מדיקו־לגליים ובעל משרד עורכי דין; חבר בוועדה לחיזוק הרפואה הציבורית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות