החוק שמונע מאנשים עם מוגבלות לעבוד - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוק שמונע מאנשים עם מוגבלות לעבוד

חוק לרון הוא תיקון לחוק הביטוח הלאומי, ועל פי הגדרתו, הוא "נועד לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד ■ אז זהו, שלא

8תגובות
עובד בכסא גלגלים
Science Photo Library

חוק לרון מ–2009 הוא תוצר של עבודתה של ועדת לרון, שהוקמה כדי לבחון את הסוגיה של שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. החוק הוא תיקון לחוק הביטוח הלאומי, ועל פי הגדרתו, הוא "נועד לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד. התיקון בחוק משפר את התנאים של מי שיוצא לעבוד, ואינו פוגע בזכויות של מי שלא עובד".

אז זהו, שלא. החוק היה מהפכני כשנחקק, עם מטרה מקסימה - לעודד אנשים עם מוגבלות לצאת לעבודה. אבל אחרי שבע שנים, ברור לכולם שיש בחוק פגמים רבים, והוא פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד.

החוק קובע שמרגע שאדם עם מוגבלות מתחיל לעבוד ומקבל משכורת, גם של אלפי שקלים בודדים, קיצבת הנכות שלו מופחתת - וככל שהשכר עולה, הקצבה יורדת יותר, עד שהיא נעלמת. כלומר, אנשים עם מוגבלות שרוצים לצאת לעבוד כמו כל אחד אחר, צריכים לבדוק כמה כסף הם מפסידים כתוצאה מכך שהם עובדים.

שורש הבעיה הוא שהחוק בוחן אנשים עם מוגבלות לפי יכולת ההשתכרות שלהם, ולפי הרציונל השגוי הזה, ככל שאדם עם מוגבלות מקבל שכר, הוא מאבד את הקצבה. אבל זה רציונל שגוי. צריך להתייחס לנכות עצמה ולנתק את החוק מהגדרה של אי־כושר השתכרות. קיצבת הנכות צריכה להיבחן ולהינתן רק בהתאם לבעיה רפואית או לנכות. קצבאות הנכות (כך צריך לקרוא להן) אמורות לכסות את ההוצאות שיש לאנשים עם צרכים מיוחדים בגלל מצבם הבריאותי - טיפולים, מכשור ותרופות - ולשם כך נדרשת קיצבת הנכות, ואין לכך קשר לאי־יכולת השתכרות.

ויש עוד נזק שהחוק גורם לו: בגלל ההפסד של הקצבאות כתוצאה משכר עבודה, אנשים עם מוגבלות מעדיפים עבודות שהשכר בהן נמוך מאוד (אלפי שקלים בודדים), כדי שיוכלו לעבוד וגם לשמור על הקצבה. ברמות השכר הנמוכות האלה, גם התפקידים זוטרים בדרך כלל.

למדינה דווקא צריכה להיות מוטיבציה גבוהה לעודד אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד: דו"ח מבקר המדינה ממאי 2014 קובע כי סך האובדן של המשק כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות הוא 5 מיליארד שקל בשנה - מכיוון שרק כמחצית מהאנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה עובדים. בישראל, אגב, כ–880 אלף אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה (לפי משרד המשפטים), ולפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדצמבר 2015, מתוך האוכלוסייה של בני 20 ומעלה, 14% הם בעלי מוגבלות תפקודית חמורה.

החוק הזה הוא חסם בפני אנשים עם מוגבלות שרוצים לעבוד, להשתלב ולחיות כמו כל אחד אחר. יש להם זכות מלאה לכך. לכן, חייבים לשנות את חוק לרון ולהחיל אותו משכר של 15 אלף שקל - פי 1.5 מהשכר הממוצע בישראל. לעובדים עם מוגבלות שמשתכרים שכר נמוך, יש להשאיר את הקצבאות בנוסף לשכר, מכיוון שאלה קצבאות נכות - ולא קצבאות אי־כושר השתכרות.

הכותב הוא סמנכ"ל בחברת החשמל, מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות