מפעל ההנצחה בישראל חייב להשתנות

תחקיר גנדי שפורסם ב"עובדה", הדגיש את היעדרו של גורם ממלכתי שאינו מונע משיקולים פוליטיים, שיקבע אמות מידה ויגבש כללים מנחים בכל הקשור להנצחה

יאיר בר־קול
יאיר בר־קול

לאור קצב האירועים והפרשיות שפוקדים את ישראל, מי זוכר את הסערה הציבורית והתקשורתית בעקבות שידור תחקיר תוכנית "עובדה" באפריל בדבר התנהלותו הפסולה והעבריינית לכאורה של רחבעם זאבי (גנדי). בלי קשר לשאלה אם בעקבות אותו תחקיר ייפתחו הליכים שמטרתם להעביר מן העולם את "החוק להנצחת גנדי", ותינקט פעולה לעצירת מימון מפעל ההנצחה לזכרו - כדאי לזכור שהנושא הרבה יותר רחב מהאיש עצמו.

הנצחת אישים דורשת דיון יסודי, ראייה ממלכתית רחבה. אין בה מקום לוויכוחים פוליטיים. חבל שבנושא כה רגיש באים, לעתים קרובות, לידי ביטוי צורם שיקולים פוליטיים, בזבוז משאבים ציבוריים, היעדר צניעות, והעדפת מקורבים.

בהיעדר כללים ברורים בנושא, ראוי שגורם ממלכתי, שאינו מונע משיקולים פוליטיים, אולי בראשות שופט בית המשפט העליון, יקבע אמות מידה ויגבש כללים מנחים בכל הקשור להנצחה.

רחבעם זאבי (גנדי), בתקופה בה מיוחסות אליו הטענות, 45 שנים לאחור
רחבעם זאבי (גנדי), בתקופה בה מיוחסות אליו הטענות, 45 שנים לאחור. באדיבות: "קשת"צילום: ארכיון צה"ל

בינואר 2007, במהלך ישיבת ועדת החינוך של הכנסת בדבר הצעת חוק פטור ממסים למרכזי ההנצחה לזכרם של מנחם בגין ויצחק רבין, העליתי בשם עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי, את הצורך הדחוף בראייה כוללת ובקביעת אמות מידה והנחיות בנושא, ובמיוחד את הצורך בשקיפות ואתיקה בנושא הקצאת משאבים והשתתפות הציבור או המדינה במימון מפעלים ומוסדות להנצחת מנהיגים.

ועדיין, גם לאחר חקיקה מתאימה וקביעת הכללים המנחים, מתבקש מרחב לשיקול דעת, להיגיון בריא ולדיון בחריגים.

בלי לפגוע בזכרם של מנהיגים שהלכו לעולמם ובלי לקבוע העדפות, קיימות דוגמאות רבות שממחישות את אי הסדר והעדר קריטריונים ממלכתיים להנצחה, להיקפה ולמימונה מקופת הציבור. מדוע תיגרע מורשתם וייגרע חלקם של מנהיגים ומצביאים שאין עוררין על תרומתם ההיסטורית למדינה, אך אין מאחוריהם גוף ציבורי, פוליטיקאים בעלי עניין או משפחה מקושרת?

לאור לקחי תחקיר גנדי ברור שצריכה להיבדק גם התנהלותם האישית והאתית של מנהיגים - גם אם פועלם, תרומתם ומורשתם ברמה הלאומית אינם מוטלים בספק וראויים להנצחה ולהנחלה לדורות הבאים.

אין להסתפק בקיומה של "המועצה להנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה" במשרד ראש הממשלה (שגם היא חייבת רענון), אלא יש להתייחס לעניין בראייה ממלכתית מקיפה.

אין ספק שלהישגי המנהיגים שראויים להנצחה, לתרומתם למדינה, ולקונפליקטים שבהם כל אחד מהם היה מעורב יש השלכות אקטואליות, וראוי לעסוק במורשתם ובהנצחת פועלם מתוך נקודת מבט עכשווית כדי שיזינו את החשיבה והתובנות של קברניטי המדינה ואת השיח הציבורי בכל עת.

ראוי לשלוף מן המגירה ולבחון מחדש את ההצעה בעניין זה שהגישה עמותת הסגל הבכיר בינואר 2007 לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, ולגבש מחדש את מערך ההנצחה הממלכתי בישראל.

הכותב היה יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי ומנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ