7 צעדים שיכניסו את ישראל לרשימת חמש המדינות המובילות בבטיחות בדרכים

ישנה תמימות דעים לגבי החיסכון הוודאי העצום שצפוי למשק, הן בחיי אדם והן בכסף, אם תחליט הממשלה על שינוי כיוון וחזרה לעקרונות המאבק בקטל בדרכים, אותם אימצה כבר בעבר ■ השאלה היא למה חייב הדבר לקרות רק אחרי שנשפך דם כה רב?

שמואל אבואב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד הקטל בכבישיםצילום: אמיל סלמן/ג'יני
שמואל אבואב

האם ביכולתנו לשפר את רמת הבטיחות בדרכים בישראל, כדי שתהיה מהטובות בעולם? יעקב שיינין, לשעבר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הציג באחרונה את הדרך שבה עלינו ללכת כדי להגיע ליעד שאותו קבע בעבר שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ, על מנת להתברג בצמרת העולמית מבחינת רמת הבטיחות בדרכים. בדברים שנשא בפני ועדת הכלכלה של הכנסת, ציין שיינין כי אמת המידה הרלוונטית לכך היא מספר ההרוגים למיליארד קילומטרים נסועה.

ממוצע ההרוגים למיליארד קילומטר נסועה בישראל, שנקבע כמדד הרלוונטי בנושא, הוא כיום 6.6. זאת לעומת ממוצע של 3.7 בלבד בחמש המדינות המובילות בעולם ברמת הבטיחות בדרכים (אנגליה, אירלנד, שוודיה, דנמרק ונורווגיה) - מספר שצפוי עוד לרדת ל–3.4 עד 2025.

לעמידה ביעד שהתווה כץ שתי משמעויות: משמעות ערכית שמתבטאת בירידה של כ–200 הרוגים מדי שנה והצלת חייהם של יותר מ–1,000 ישראלים על פני עשור (בלי להזכיר את עשרות האלפים שעלולים היו להיפצע), ומשמעות חומרית שמתבטאת בחיסכון של מיליארדי שקלים.

הדרך לעמידה ביעד חוזרת לעקרונות התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, שקיבלה בשעתו ממשלת שרון ב–2005. היא מורכבת מכמה נדבכים עיקריים, שכולם התקבלו בעבר על ידי הממשלה ואושרו כחוק: השבת המעמד של רשות סטטוטורית עצמאית לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים; השבת תקציב הבטיחות בדרכים ל–550 מיליון שקל (במקום כ–220 מיליון שקל כיום); הגברת האכיפה באמצעות חיזוק משטרת התנועה; הוספת ניידות לצי הקיים כך שיהיו 450 ניידות פעילות; הוספה של 1,000 סטודנטים שיתפקדו כשוטרי תנועה; הוספה של עשרה שופטי תעבורה למצבת שופטי התעבורה, שמונה כיום כ–40 שופטים; הכנסה מחדש של תורת הנהיגה והבטיחות בדרכים כמקצוע חובה לבגרות; ופיקוח על מהירות הנסיעה בעיר וסמוך למוקדי סיכון באמצעות מצלמות, מעגלי תנועה, פסי האטה וכו.

ישראל כ"ץצילום: אוליבייה פיטוסי

בתנאים הנוכחיים לא נצליח לרדת לפחות מ–6.2 הרוגים למיליארד ק"מ נסועה. יתרה מכך, לפי תחזית הגידול בנסועה, יש לצפות לתוספת של כעשרה הרוגים בשנה.

הנתונים האובייקטיביים דווקא אינם פועלים לטובת האירופים. תשתיות הבטיחות בישראל לא נופלות ברמתן לעומת תשתיות הבטיחות באירופה, רמת בטיחות כלי הרכב והיכולות הטכניות של הנהגים הישראלים משתווות לאלה של הנהגים האירופים - וכמובן מזג האוויר הנוח בישראל, שמקל על הנהיגה לעומת נהיגה במזג האוויר הגרוע באירופה.

בקרב אנשי המקצוע שוררת תמימות דעים לגבי החיסכון הוודאי העצום שצפוי למשק, הן בחיי אדם והן בכסף, אם תחליט הממשלה על שינוי כיוון וחזרה לעקרונות המאבק בקטל בדרכים, אותם אימצה כבר בעבר. השאלה היא למה חייב הדבר לקרות רק אחרי שנשפך דם כה רב?

הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker