אדישות ערביי ישראל פוגעת במצבם הכלכלי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אדישות ערביי ישראל פוגעת במצבם הכלכלי

קל להאשים את התקשורת ואת ההנהגה בהדרה של הציבור הערבי, אבל צריכים לשים יד על הלב ולומר: לא פעם אנחנו, הציבור הערבי, אדישים למתרחש ומתנהלים באנמיות

2תגובות

בואו נדבר גלויות: הציבור הערבי אינו מעורב בנושאים שעל סדר היום הכלכלי בישראל. אם ניקח כדוגמה את מתווה הגז, או אפילו את המחאה החברתית, נגלה כמעט אפס נוכחות בשיח מצד האוכלוסייה הכה מוחלשת כלכלית וחברתית.

לעתים מדובר בסוגיות שרלוונטיות לאזרחים הערבים עוד הרבה יותר מאשר למיינסטרים. חלק מהנושאים הם בעלי השפעה אדירה, גם אם הם לא נראים לעין בטווח הקצר. קל להאשים את התקשורת ואת ההנהגה בהדרה של הציבור הערבי, אבל צריכים לשים יד על הלב ולומר: לא פעם אנחנו, הציבור הערבי, אדישים למתרחש ומתנהלים באנמיות. אני קורא להנהגה הערבית לגלות מעורבות בנושאים ארציים.

נצרת. התנהלות אנמית
גיל אליהו

אם ח"כים ערבים היו שמים לרגע בצד סוגיות פוליטיות של שטחים וביטחון, ובאים לראש הממשלה במסר "נתמוך בך בעניין הגז, בתנאי שתתן כספים גם לאוכלוסייה הערבית", כמה קופונים הם היו יכולים לגזור לטובת קהל המצביעים שלהם? בהקשר זה, לעולם ייזכר המקרה מימיה של ממשלת יצחק רבין ב–1992, כשהח"כים הערבים הצליחו לייצר גוש חוסם, שבזכותו זכו ערביי ישראל בכמה הטבות - ובראשן ביטול האבחנה בקצבאות בין המשרתים בצבא לאלה שלא משרתים בצבא.

כלכלת ישראל עברה ב–30 השנים האחרונות שינויים מרחיקי לכת: הפרטת חברות, מדיניות קפיטליסטית, קיצוץ בסובסידיות, והשינוי המרכזי - מעבר מכלכלה מסורתית לכלכלה מתוחכמת, מבוססת טכנולוגיה. בתפר הזה נשחק מעמדה של הכלכלה הערבית.

אם בעבר חלקם של הערבים והערביות בענפי הטקסטיל, הקמעונות, החקלאות וענפים אחרים היה גדול, הרי שככל שגדל חלקו של הסטארט־אפ בתוך הניישן, כך קטן חלקם של הערבים בכלכלה. כך נהפכה החברה הערבית שולית וענייה יותר, ונסמכת יותר על הממשלה. ההשלכות הן הרות גורל, והולידו תופעות כואבות, בין השאר, של אלימות (החברה הערבית "מייצרת" 59% ממקרי הרצח בישראל). מדובר במצב בלתי נסבל.

ישראל היא כלכלה מצליחה, לכל הדעות. אנחנו, הערבים והדרוזים, איננו חלק מהעושר. הרשויות הערביות סובלות ממצב כלכלי קשה, ולא עוזרים כל תוכניות ההבראה, הקיצוצים והוועדות הקרואות. הרשות המקומית, בסופו של דבר, אינה מצליחה לשרת את הציבור.

האמת צריכה להיאמר, והדבר גם קשור בצורה ניכרת לחוליים בתוך החברה הערבית, ובעיקר בפוליטיקה המקומית הערבית, בדגש על תופעת החמולות, שבאה לידי ביטוי בטובות הנאה, מינויי מקורבים ובזבוז תקציבי - אבל לזאת מתווסף גם ללא ספק אלמנט האפליה.

כדי לתקן את המעוות נדרשים שני תהליכים: ראשית, תכנון נכון והקצאת משאבים מהשלטון המקומי; ושנית, החלפת דיסקט (אפליקציה, בימינו) - שהגורמים ברשויות יפנימו שזה אינו מגרש משחקים פרטי, שכולו קודש לטובת הנאה, ושתפקידם לתת שירות לתושבים, לפיתוח כלכלי ותרבותי.

תוכנית 15 מיליארד השקלים לפיתוח המגזר הערבי, שהממשלה הכריזה עליה באחרונה, היא צעד בכיוון הזה, אבל המבחן הוא לא בהכרזות, אלא בהוצאתן לפועל. המהלך מחייב שיתופי פעולה בין הממשלה לבין הרשויות והמגזר השלישי. שני האחרונים הם קריטיים למימוש תוכניות שיחזקו את היישובים הערביים ואת הכלכלה, ויעצימו את האקדמאים הערבים.

לא ניתן לדבר כיום על שילוב ערבים בתעשייה בלי לפתוח להם דלת להיי־טק - מנוע הצמיחה המרכזי של המשק. על הממשלה לעודד חברות בינלאומיות ומקומיות כאחד, לפתוח סניפים בערים ערביות, ולעודד ערבים להתשלב במקומות עבודה, הן במרכז והן בפריפריה.

מחקר שערכתי יחד עם עזרא סדן מצא כי ערביי ישראל, המהווים 20% מכוח האדם בתעשייה, תורמים רק 8% לתמ"ג. אזרח ערבי מרוויח בממוצע 65% פחות מאזרח יהודי בישראל, בעיקר בשל העובדה שבמרבית המקרים הוא מועסק במקצועות Low paid.

הכותב הוא מרצה ויועץ אסטרטגי, יו"ר ארגון צופן ולשעבר ראש המועצה המקומית דליית אל כרמל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות