מה אפשר ללמוד על שקיפות מבג"ץ הגז? - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה אפשר ללמוד על שקיפות מבג"ץ הגז?

פעמים רבות מידע שלטוני לא נמסר לאזרחים כי הוא בכלל לא נאסף. לשופטי בית המשפט העליון היתה הזדמנות פז לקבוע אחת ולתמיד כי רשות ציבורית שבחוסר תום לב ושלא כדין לא ניהלה פרוטוקולים, תצטרך לשלם על כך מחיר - אפילו בביטול החלטות

3תגובות

הביקורת של בג"ץ על מתווה הגז מלמדת על תפישות השקיפות הלוקות בחסר של הממשלה. לא פחות מכך, מאכזבת גישת השופטים עצמם. כדאי להתחיל מהפרט אל הכלל. התנועה לאיכות השלטון פנתה כבר בתחילת 2015 למשרד ראש הממשלה בבקשת חופש מידע, כדי לחשוף את הפרוטוקולים של צוות קנדל שעסק בגיבוש המתווה. היא נענתה בשלילה מכוח אחד החריגים החביבים על רשויות השלטון - זה הקובע כי אין צורך למסור מידע הנוגע למדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב.

בסופו של יום התברר כי צוות קנדל לא ניהל פרוטוקולים. אם, כפי שאמר לבג"ץ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדובר באחד הפרויקטים המשמעותיים עבור מדינת ישראל ברמה היסטורית, מדוע לא נוהלו פרוטוקולים? נניח אפילו שגם אם בזמן אמת של עיצוב המתווה לא היו הפרוטוקולים נחשפים, מדוע לא לערוך אותם עבור הדורות הבאים?

אליקים רובינשטיין, באוגוסט השנה
אוליבייה פיטוסי

זה אינו מאפיין רק את ההתנהלות של צוות קנדל. פעמים רבות מידע שלטוני לא נמסר לאזרחים כי הוא בכלל לא נאסף. לשופטי בית המשפט העליון במתווה הגז היתה הזדמנות פז לבער את הרעה הזאת, ולקבוע אחת ולתמיד כי רשות ציבורית שבחוסר תום לב ושלא כדין לא ניהלה פרוטוקולים, תצטרך לשלם על כך מחיר — אפילו בביטול החלטות.

במקום זאת בחר שופט העליון אליקים רובינשטיין באופן מאכזב ביותר לקבוע רק כי "בשלב שבו אנו מצויים עתה, אין אלא להצר על כך", והוסיף וכתב כי "הדבר מאפיין התנהלות ישראלית במקומות שונים, שראוי לשרשה, אך אין בה די לאיון עבודת הצוות". גם עמיתו לעליון, השופט סלים ג'ובראן עמד על כך שהליך קבלת ההחלטות בממשלה מצומצם בהרבה בשקיפותו מזה המתקיים בכנסת, משום שאינו מתקיים בזמן אמת. אבל מבחינתו, העברת אישור המתווה לחקיקת הכנסת תפתור את בעיית השקיפות משום שתחייב דיון ציבורי פתוח יותר — כלומר, ג'ובראן אינו עוסק בצורך בהעמקת השקיפות בהליך המנהלי גופו.

אחת התימות של שופטי העליון בפסק הדין היא הכשלים המאפיינים את הדמוקרטיה של ראשית המאה ה–21: "בעיית הנציג" המשקפת חשש שעובדי הציבור משרתים אינטרסים זרים, וה"דפיציט הדמוקרטי" — התחושה שלפיה אין מתאפשר לנציגי העם ברשות המחוקקת לקבל החלטות עקרוניות בעניינים חשובים. האין דווקא העמקת השקיפות ואכיפתה היא הפתרון לשתי הבעיות גם יחד?

הליבה המשפטית של בג"ץ הגז עוסקת במודל משפטי חדש יחסית — מודל החוזים הרגולטוריים. הכוונה היא לרגולציה הנוגעת לשחקן מסוים ומושגת באמצעות משא ומתן עמו. דווקא בשל כך כדאי להצביע על העובדה שאין עדיין במשפט המינהלי הישראלי קביעות מספקות, שנוגעות לחובות הפרסום הנלוות לעולם החוזים הרגולטוריים — הן באשר לעצם קיום המגעים לקראת חוזה רגולטורי, הן לדיווח על כריתת החוזה וכמובן לגישה לנוסח ההסכמים.

הנה העתיד, אם לא נעסוק בשקיפות המסוימת הזאת כאן ועכשיו: בחלק מן החוזים הרגולטוריים יתקיים משא ומתן חשאי ללא הליך שיתוף הציבור. הרגולטור יבקש להיתלות בסייגי חוק חופש המידע, כדי להתחמק מגילוי פרטים, בעיקר בסייגים של מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב או שיבוש תפקודה התקין של הרשות. בעולם של חוזים רגולטוריים ייעשה שימוש בחריג נוסף — זה של האפשרות להימנע ממסירת מידע אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם שמחוץ לרשות. הנימוק יהיה שלפרסום משא ומתן עלולה להיות השפעה שלילית על מוטיווציות הצדדים ועל הצלחתם לקשור הסכם.

אכן, לחוזה רגולטורי יתרונות רבים מנקודת מבט של יעילות שלטונית. דווקא בשל כך נכון לסיים בדבריו של השופט רובינשטיין: "דמוקרטיה אינה נשלטת על ידי עיקרון היעילות בלבד, וחרף חסרונותיה נדמה כי עדיפה היא על פני חלופות אפשריות, שלא כאן המקום לפרטן".

ד"ר שוורץ אלטשולר היא ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע, המכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם