לפעמים גם ריבוי תרופות הוא מחלה

לצד החובה המשפטית והמוסרית להגדיל משמעותית את המימון הציבורי לתרופות וטכנולוגיות, ראוי לחשוף מקור תקציבי נוסף - מקור פנים־מערכתי שבכוחו לפנות לא מעט כסף לטובת תרופות חיוניות, ובמקביל לשפר את איכות חייהם של מטופלים רבים

עדי ניב־יגודה
עדי ניב־יגודה

בסדרת כתבות מרתקת המחישה כתבת הבריאות של TheMarker, רוני לינדר־גנץ, את מצוקת המטופלים שקצרה ידם מלרכוש תרופות חיוניות. מצוקה שנובעת בין היתר מהעובדה שהתוספת לעדכון סל הבריאות היא חלקית ולא מספקת. כעת, לצד החובה המשפטית והמוסרית להגדיל משמעותית את המימון הציבורי לתרופות וטכנולוגיות, ראוי לחשוף מקור תקציבי נוסף. מקור פנים־מערכתי שבכוחו לפנות לא מעט כסף לטובת תרופות חיוניות ובמקביל לשפר את איכות חייהם של מטופלים רבים.

עבור רבים המונח כלכלת תרופות מתאר מציאות יומיומית, ולאו דווקא מההיבט הכספי. מטופלים רבים נוטלים כמות עצומה של תרופות מדי יום ביומו - שאפשר לומר במידת מה של זהירות - כי הן תרופות מיותרות. הם נוטלים כמות גדולה כל כך של תרופות מסוגים שונים, עד שלעתים נדמה כי זו נהפכת לכלכלתם העיקרית של חלק מהמטופלים - בטח עבור אותם מטופלים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, עד שמצבם הכלכלי מאלץ אותם לבחור בין מזון לבין תרופות.

תופעת ריבוי תרופות (Polypharmacy) מתאפיינת בעיקר בקרב קשישים (צריכת תרופות על ידי קשישים מוערכת בפי שלושה משיעורם באוכלוסייה) - אך לא רק. קשישים שלעתים נוטלים 12–15 תרופות מסוגים שונים, ואף יותר - עשרות כדורים ביממה. לעתים תרופה שמטופל התחיל לקבל בנקודת זמן מסוימת בחייו משיקולים רפואיים, נהפכה לאורך השנים למיותרת. הנפקה נצחית של תרופה מיותרת מייצגת לא פחות ממחדל מערכתי. התופעה המסוכנת והיקרה של ריבוי תרופות מוכרת היטב למערכת הבריאות (קופות החולים מנסות להתמודד אתה ולא בהצלחה רבה), כך שראוי לשאול את האינטרס של מי היא משרתת? מה שברור הוא, שהמצב הקיים אינו לטובת ציבור המטופלים - לא רפואית ולא כלכלית.

וכשזו המציאות, מה הפלא שיש מטופלים שקורסים כלכלית ופיזית לנוכח צריכת כמות עצומה של תרופות, שבחלק מהמקרים עצם נטילתן היא שמובילה לתגובות בין־תרופתיות שליליות.

בית מרקחת בתל אביב. במציאות של ריבוי תרופות כמעט כולם מפסידים
בית מרקחת בתל אביב. במציאות של ריבוי תרופות כמעט כולם מפסידיםצילום: דניאל צ'צ'יק

מחקרים מעידים שמרוב סוגים שונים של טיפולים תרופתיים עלולות להופיע אצל המטופל קשת רחבה של תגובות לא רצויות - החל בחוסר יעילות של חלק מהתרופות, דרך תופעות לוואי וסיבוכים בריאותיים ועד אשפוזים ואף תמותה. עד כדי כך מגוחך המצב, שלעתים נוצר מעין מעגל שוטה שבו תופעת לוואי שנגרמת מתרופה מסוימת מטופלת באמצעות תרופה אחרת. בפועל יכול להיות שבדיקת נזק מול תועלת מנקודת מבט רפואית היתה מובילה למסקנה שניתן וצריך להימנע מהתרופה שבגללה נגרמה תופעת הלוואי. בדיקה פשוטה זו, אולי היתה מצמצמת שימוש בתרופות מיותרות ואף מזיקות.

במציאות של ריבוי תרופות כמעט כולם מפסידים - המטופלים, קופות החולים, בתי החולים ובתוך כך גם קופת המדינה. מכאן, מתוך דאגה לבריאות הציבור ואפילו משיקולים כלכליים, ראוי היה שמשרד הבריאות יוביל, בשיתוף פעולה מלא והדוק עם קופות החולים, תוכנית לאומית להתמודדות עם תופעת ריבוי התרופות. תוכנית כזאת, בהשקעה כספית מצומצמת יחסית, עשויה לפנות מיליוני שקלים ממימון תרופות מיותרות לטובת תרופות חיוניות. מעבר ליעילותה הכלכלית, בכוחה לשפר את איכות חייהם של קשישים רבים, ואף להציל חיים של מטופלים נוספים.

ואולם הצלחה אמיתית של מהלך מעין זה תלויה ביכולת של קופות החולים להקצות למשימה כוח אדם איכותי (מומחים ברפואת משפחה, בגריאטריה ועוד), לרבות שילוב ממשי של רוקחים קליניים בבתי החולים ובקהילה. מחובתה של מערכת הבריאות לנקוט מהלך פרו־אקטיבי משולב שכולל ראשית אפיון וזיהוי מבוטחים שנוטלים יותר ממספר מסוים של תרופות ביום (בהתאם להגדרת הגורמים המקצועיים), ופנייה יזומה לבדיקה מהותית של רשימת התרופות שלהם. שנית, יש לגבש סטנדרט טיפולי שלפיו אחת לתקופה, וכדרך שבשגרה, המטפל העיקרי יעבור על רשימת כל תרופות המרשם שנוטל המטופל, ויבחן את ההצדקה או הצורך.

הכותב הוא מומחה למשפט רפואי, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, יועץ בנושאים מדיקו־לגליים, בעל משרד עורכי דין וחבר בוועדה לחיזוק הרפואה הציבורית

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ