הטעות של טרכטנברג - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הטעות של טרכטנברג

ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג טועה בהתייחסותו לאקזיטים כנזיד עדשים, המוכרים את עתידנו בעבור התעשרות של מעטים ■ דעה זו, אם תהפוך למדיניות, עשויה לסתום את הגולל על סיפור ההיי־טק הישראלי, שכבר כיום מתקשה

בוועידת תל אביב להשקעה מוסדית של DC Finance, הכריז ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) כי "האקזיטים שאנחנו משבחים כיום הם אסון עבור מדינת ישראל. מספר מועט של אנשים שמתעשרים כיום ומגיע להם, מוכרים את העתיד של המדינה. ההיי־טק הוא כבר לא מנוע הצמיחה של המשק".

פרופסור מנואל טרכטנברג
מוטי מילרוד

צודק טרכטנברג באומרו כי "היתרון של ישראל נמצא בראש, ולא עמוק באדמה" - יתרון שאינו מתבטא רק ביתרון כלכלי גרידא, אלא גם ביתרון מדיני שמהווה גשר בינלאומי, ואחראי ליצירתם וחיזוקם של הקשרים עם מדינות העולם יותר ממאמציהם של כל הסגל הדיפלומטי הישראלי גם יחד. ואולם טרכטנברג טועה בהתייחסותו לאקזיטים כנזיד עדשים, ואף יותר בכך שהוא מתאר זאת כאקט של חמדנות, המוכר את עתידנו בעבור התעשרות של מעטים. דעה זו, בנוגע לאקזיטים, אינה חדשה, והיא נעשית רווחת יותר ויותר בקרב קובעי המדיניות בישראל. דעה זו, אם תהפוך למדיניות, עשויה לסתום את הגולל על סיפור ההיי־טק הישראלי, שכבר כיום מתקשה.

לפני שאגיע ללב העניין, הנה קצת נתוני רקע: בישראל עובדים חוקרים ומפתחים ברמה בינלאומית, המושכים לישראל את המובילות מבין חברות הטכנולוגיה, שמקימות כאן מרכזי פיתוח, בהם מפותחות הטכנולוגיות המתקדמות בעולם. על פי נתוני הלמ"ס, כבר כיום 45% מהמו"פ העסקי בישראל נעשה במרכזים מסוג זה, והטכנולוגיות המפותחות בהם שייכות לאותם תאגידים בינלאומיים.

ואולם לא רק אלה נמשכים לישראל - גם הון סיכון בכל תצורותיו מופנה לישראל ומחפש השקעות. ב–2015 גייסו חברות בישראל הון סיכון בסך 4.4 מיליארד דולר - סכום המאפשר ליצור כאן שוק שוקק חיים, המקבל ביטוי במספר חסר תקדים של סטארט־אפים ואקזיטים, שהסתכמו ב–9 מיליארד דולר בשנה שעברה.

טרכטנברג אינו שואל מה היה מצב ההיי־טק הישראלי ללא האקזיטים. התשובה על כך היא שסביר להניח שחצי מפעילות המו"פ והחדשנות בישראל היה מתאדה ונעלם, יחד עם המיליארדים של התאגידים והמשקיעים הזרים. אלפי חברות היי־טק ישראליות קיימות הודות להון הסיכון הזה - סטארט־אפים שללא הסיכוי לאקזיט, לא היו קמים כלל.

מלבד הירידה במקורות המימון, בעידן של מוצרים מורכבים, מעט מאוד מהטכנולוגיות המפותחות בסטארט־אפים מסוגלות לייצר מוצר מוגמר בפני עצמו. ומה יקרה אם חלילה תנסה המדינה להפחית אקזיטים? חלק מהטכנולוגיות יידרשו להשקעות אדירות בנכסים משלימים כדי להפוך למוצר, והמעבר מיצרן טכנולוגיה למתחרה בשווקים הגלובליים טומן בתוכו סיכונים אדירים. במקרים כאלה, לעתים אקזיט הוא האסטרטגיה הנכונה, ליזם בפרט ולמשק בכלל. המחשבה שכל אקזיט של סטארט־אפ יכול היה להפוך לחברה מבוססת, היא נאיבית ואינה מתאימה לעידן טכנולוגי עם קצב שינויים מסחרר.

אם אנו רוצים שיותר יזמים ייקחו על גבם את הסיכונים הכרוכים במסע להקמת חברת היי־טק ישראלית משגשגת, כדאי שנפעל להוציא את המשק מהסבך הביורוקרטי עמוס המסים, ולהפכו למשק התומך בעסקים וביזמים, ומאפשר להם גמישות, יכולת תגובה לשינויים ורווח גבוה. ואולם יותר מכל, אנו צריכים להבין שהסטארט־אפ אינו שייך למדינה, הוא לא של כולנו - והיזם אינו מתעשר על חשבון עתיד ישראל. אם גישה זו לא תשתנה, סופה שתבריח את יזם ההיי־טק הישראלי - ותביא לאסון למשק, יותר מכל אקזיט.

הכותב הוא חבר בפורום הרעיוני 
של התנועה הליברלית החדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות