לכי, תהיי חנונית

ב-2015 הכריזו על תוכנית שמטרתה "לשנות את המצב המחפיר והמביש של נשים באקדמיה" - זה חשוב, אך זה לא מספיק ■ אחת הדרכים הנוספות היא שינוי מודע ומיידי של השיח

ליאת בן דוד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאת בן דוד

"אין לך מה לפנות לפרופ' ג. הוא לא מקבל יותר סטודנטיות מכיוון - ואני מצטט - ש'נמאס לו להניק'". כך, בהבל פה מזלזל, פטר עצמו אותו פרופסור ממחצית מפוטנציאל החשיבה האנושי.

הגישה הזאת אינה חדשה. נסו את התרגיל הבא: כמה זמן לוקח לכם לציין שמות של עשרה מלחינים או ממציאים ידועים? ומה עם מלחינות וממציאות? סביר להניח ששמות של מלחינים וממציאים צצו תוך כמה שניות, בעוד שהזמן שלקח לכם למצוא את שמות המקבילות הנשיות שלהם היה גדול בהרבה, אם בכלל מצאתם.

"המפץ הגדול". סטריאוטיפיות בוטהצילום: CBS

זה לא בגלל שלאורך ההיסטוריה האנושית לא היו נשים שהגיעו להישגים מרשימים בתחומים אלה, אלא מכיוון שמקומן על במת ההיסטוריה הואפל, ולעתים אף הוסתר או דוכא במכוון. אנו עדיין מוקפים בנשים כמו פאני מנדלסון, פסנתרנית ומלחינה, שאביה קידם את הקריירה של אחיה - בעודו מורה לה להתייחס למוזיקה שבה הצטיינה כאל "עיטור, ולעולם לא שורש מעשייך".

החסמים העיקריים בפני התקדמות נשים הם תלויי תרבות ונורמות חברתיות. מי שמרים גבה מהטענה, וחושב שסטריאוטיפים נושנים כבר אינם רלוונטיים, שיבחן את המקרה הבא: ב-2007 עלתה לאוויר בארה"ב הסדרה הקומית "המפץ הגדול". הסדרה מתבססת על סטריאוטיפים מוקצנים, שספגו לא מעט ביקורת: המדענים הם "סופר-חנונים" חסרי כישורים חברתיים, שמגמגמים בנוכחות בחורות ואף אחד לא מבין אותם כשהם מדברים על מדע.

מנגד, הדמות הנשית בסדרה היא, איך לא, בלונדינית לוהטת שכישוריה החברתיים לוהטים לא פחות, אך יכולתה השכלית במשקל נוצה. כשכבר נוספו דמויות של מדעניות - אחת מהן היא בלונדינית שמרכיבה משקפיים והשנייה חנונית בלתי-מושכת וחסרת כישורים חברתיים.

הסטריאוטיפיות הבוטה הזאת לא מנעה מהסדרה להפוך לסדרה הקומית המצליחה ביותר בארה"ב. מדענים ידועים, ובכללם זוכי פרס נובל, מילאו תפקידי אורח בעונות השונות. ב-2015 הודיעו היוצרים והשחקנים של הסדרה כי הם מקימים קרן מלגות לקידום לימודי המדע, הטכנולוגיה והמתמטיקה באוניברסיטת UCLA שבקליפורניה. ה"תיקון" התבצע כלפי הסטריאוטיפ המדעי, לא הנשי: מתוך 20 זוכי המלגה הטריים שהוכרזו באוקטובר 2015, חמש בלבד הן נשים.

בדיקה שערכנו בקרן וולף באחרונה העלתה כי מתוך 311 זוכי פרס וולף, רק 13 הן נשים, וחמש מתוכן זכו בפרס רק בשנתיים האחרונות. קרן וולף מעניקה את פרסיה אך ורק על בסיס מצוינות, ללא הבדלי דת, צבע, גישה פוליטית, מצב סוציו-אקונומי או מגדר. מזעזע במיוחד לראות כה מעט נשים זוכות בפרס שהוא כה נטול-מגבלות.

דו"ח הוועדה לקידום נשים במוסדות להשכלה גבוהה מיולי 2015 מגלה כי שיעור הנשים בסגל האקדמי באוניברסיטאות הוא 29% בלבד. במדעי הרוח והחברה שיעורן הוא 37%, ובתחומי המדעים הוא צונח לכ-12%.

ב-2015 הכריזו משרד המדע, המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב מוסדות ההשכלה הגבוהה על תוכנית שמטרתה "לשנות את המצב המחפיר והמביש של נשים באקדמיה". זה חשוב, אך זה לא מספיק. אחת הדרכים הנוספות היא שינוי מודע ומיידי של השיח לכזה שמתייחס ליכולת, עשייה והישגים של נשים כאל דרישה מפורשת, בבחינת מודל לחיקוי והשראה בקרב צעירות העתיד. "כדאי לכן לצאת עם החנון בבית ספר, הוא עשוי להיות הצוקרברג הבא", כתבה סבתא אחת לנכדותיה. על כך ענה לה צוקרברג בעצמו: "טוב יותר שתעודדי אותן להיות החנוניות בבית ספר שלהן, כך שהן עצמן יהיו הממציאות הגדולות הבאות".

הכותבת היא סופרת, מפתחת תוכניות לימודים ומנכ"לית קרן וולף בישראל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker