מרוב יוזמות לא רואים את החינוך - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרוב יוזמות לא רואים את החינוך

למערכת החינוך שלנו דרוש קונספט חדש מן היסוד - בלעדיו, היא תוסיף לקרטע ללא כיוון

האם יש יזמויות במערכת החינוך? כנראה שיש בשפע. מי שינסה את כוחו ב"גיגול" המלים המתאימות ימצא את "הקרן לעידוד יזמויות חינוכיות", "חממה ליזמות חינוכית", "יזמות חינוכית בחברה רב־תרבותית", "מחלום למציאות: יזמות חינוכית עסקית", "תוכנית יזמות לילדים", "בתי ספר ניסויים: פורצים דרך בחינוך", ועוד רבים.

במאמר בכתב העת המקצועי של הסתדרות המורים, "הד החינוך" (חדשנות "מלמטה", דצמבר 2012), ציין ד"ר אורי איל, כי יזמות הוא מושג שמקורו בעולם העסקי, כשהכוונה היא להקמת ארגונים עסקיים חדשים. הוא מסביר ש"תרגום" התכלית של היזמות מהתחום העסקי לתחום הבית־ספרי, אינו פשוט — מכיוון שבחינוך מדובר בתכליות מרובות ואף סותרות של בעלי עניין שונים: משרד החינוך, הרשות המקומית, בעלי עסקים, הורים ותלמידים.

בניגוד לתחום העסקי, החינוך אינו פועל בתנאים של שוק חופשי — ההיצע, הביקוש והבחירה מוגבלים ומוסדרים על ידי המערכת. לרוב, בתי ספר אינם נסגרים בעקבות כישלון ואינם משכפלים עצמם למטרות רווח; מורים אינם מפוטרים, מקודמים או מתוגמלים לפי מידת הצלחתם.

אלא שמעבר לדבריו של איל, החינוך אינו סטארט־אפ. ישנם כמה הבדלים ניכרים בין שני אלה, שחשוב להדגישם: חינוך הוא עניין ארוך טווח, הוא כולל את כלל הילדים ובני הנוער, ואינו מיועד להפיק עוד אפליקציה — בעוד הסטארט־אפ ממוקד למוצר ספציפי ומעסיק קבוצת אנשים מומחים לתחומם, החינוך צריך לתת מענה למגוון רחב של צרכים, לילדים שכל אחד מהם הוא עולם לעצמו.

הבעיה היא שמערכת החינוך הישראלית אינה יודעת בדיוק מהי, והבלבול בה רב. המערכת פועלת בסביבה שעוסקת ללא הרף בחדשנות, יצירתיות ויזמות, והיא נדרשת לכאורה להשתלב במרחב הזה, ולהוכיח שאינה בפיגור — כשבפועל היא מפגרת מאוד. מערכת החינוך שלנו מבלבלת בין יזמות לבין מטרות חינוכיות מעמיקות ועדכניות, לכן, במקרים רבים היא עוסקת בגימיקים. מערכת החינוך שלנו בכללותה כבולה לסטנדרטיזציה המציגה דפוסים שהיו מקובלים במאה ה–19, ומכאן הצורך הבהול הזה ביזמויות.

יזמות בית־ספרית מתאפיינת ברוב המקרים בכך שהיא חלה על מקצת התלמידים לפרק זמן קצר, ובגדול היא נטולת השפעה — על דמותו של בית הספר, על מטרותיו ועל חוויות התלמידים. היזמות אינה מסייעת להם ללמוד או להטמיע כישורים המחייבים עקביות ושיטתיות לאורך זמן.

ראשיתה של הבעיה בכך שלמערכת החינוך הישראלית אין מטרות. יש לה מטרה אחת, בלתי־נחוצה ובלתי־מתאימה לתקופתנו — תעודת הבגרות. היא שואפת ליעדים רבים, אבל בהיעדר מיקוד הם אינם מתממשים. כדי להצליח צריך בית הספר להציג לעצמו מספר מצומצם של מטרות, ולהתכוון אליהן ברצינות.

להתכוון ברצינות למטרות שהוגדרו משמעו לממש אותן בכל פעילות בית־ספרית ובכל שיעור. מטרות יכולות להיות למשל: טיפוח החשיבה, מה שמחייב להבין מה זה, איך עושים את זה ולעשות את זה כל הזמן; או חיזוק הנטיות הדמוקרטיות וערכים ליברליים, שצריך להעניק להן זמן רב במסגרת הפעילות החינוכית; או יצירה ויצירתיות כמטרה מרכזית, שמחייבות את גן הילדים או את בית הספר להבנה מעמיקה של המשימה תוך דבקות בה, וכך הלאה.

אבל בתי הספר אינם יכולים להתמקד במטרות רציניות, כי אין להם אוטונומיה לעשות כן. הם מחויבים בבחינות מיצ"ב, מפמ"ר, פיז"ה, בגרות ו–14-12 מקצועות לימוד שבועיים, כפי שמטיל עליהם משרד החינוך. כאשר בית הספר נע בין יעדים שהוא אינו מבין (וגם לא בודק) את תכליתם, וכאשר הוא נדרש להיות עדכני אל מול סביבה משתנה, הוא מוצא פתרון קל ובלתי מחייב — אבל גם חסר ערך — ביזמויות.

למערכת החינוך שלנו דרוש קונספט חדש מן היסוד. בלעדיו, היא תוסיף לקרטע ללא כיוון.

הכותב הוא בעל תואר שלישי במינהל החינוך, מנהל תיכון לשעבר ומרצה בקורס פרחי ניהול באוניברסיטת בן גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות