בלי חינוך טכנולוגי, עתיד התעשייה בישראל בסכנה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי חינוך טכנולוגי, עתיד התעשייה בישראל בסכנה

התעשייה הישראלית נשענת כיום על אדי העלייה הרוסית של שנות ה-90, אך מה יקרה כשכל אותם עובדים איכותיים ייצאו לגמלאות? המחסור יזנק - והמצב יחמיר ■ החוסר בטכנאים, הנדסאים ומהנדסים בכירים מוביל לפגיעה בכושר התחרות של התעשייה, ואף יכול לגרום להעברת מפעלי הייצור לחו"ל

2תגובות

עם קום המדינה שמה לעצמה ישראל את פיתוח התעשייה כיעד מרכזי. מנהיגינו דאז השכילו להבין שמדינה שאינה משופעת במשאבים טבעיים זקוקה לאלטרנטיבה ראויה, שתהווה בסיס כלכלי איתן. בשל כך, הוחלט לפתח יכולות כלכליות אחרות - המושתתות בעיקר על הון אנושי.

לאורך שנות קיומה של המדינה, ענפי התעשייה השונים אכן היוו אבן יסוד עבור הכלכלה הישראלית. בחלוף השנים, התחילה להתרחש תפנית, המאיימת על עתיד התעשייה כולה. תדמיתו של החינוך הטכנולוגי - המכשיר מדי שנה אלפי בעלי מקצועות לתעשייה הישראלית, בתחום האלקטרוניקה, החשמל והביוטכנולוגיה - נשחקת. מקצועות לימוד כמו טכנאים והנדסאים כבר אינם פופולריים כבעבר, בין היתר בגלל הזנחת החינוך הטכנולוגי־מקצועי. כתוצאה מכך, שיעור בעלי המקצוע שבלעדיהם התעשייה חדלה מלהתקיים פוחת והולך.

עופר וקנין

התעשייה הישראלית היא תעשייה מורכבת, מתקדמת ועתירת טכנולוגיה. זכות הקיום שלה מושתתת על חדשנות ויזמות טכנולוגית - ובעיקר על ההון האנושי. הצלחותיה, כמו טנק המרכבה, חברת התרופות טבע או הדיסק־און־קי, לא היו יכולות להתקיים ללא כוח אדם מתאים. כדי לממש את הפוטנציאל הרב הגלום בה, התעשייה מחייבת עובדים מקצועיים בעלי הכשרה והשכלה טכנולוגית מתקדמת ועדכנית.

ישראל פותחת את 2016 עם מחסור חמור בכוח אדם איכותי לתעשייה. התעשייה הישראלית נשענת כיום על אדי העלייה הרוסית של שנות ה–90. רבים מהעולים שהגיעו ארצה השתלבו היטב בתעשייה, אך מה יקרה כשכל אותם עובדים איכותיים ייצאו לגמלאות? המחסור הקיים יזנק - ויחמיר את המצב.

המחסור בא לידי ביטוי החל בעובדי רצפת הייצור, דרך טכנאים והנדסאים וכלה במהנדסים בכירים. הוא מוביל לפגיעה ממשית בכושר התחרות של התעשייה הישראלית, ואף יכול לגרום להעברת מפעלי הייצור לחו"ל בעתיד. אם המחסור לא ייפתר - הוא עלול להוביל למציאות שבה הכלכלה הישראלית תיהפך מכלכלה המושתתת על יצרנים - לכלכלה של מתווכים.

כדי להתמודד עם המחסור, התאחדות התעשיינים פועלת בעשור האחרון ביחד עם משרד החינוך, להגדלת היקפי הלומדים בחינוך הטכנולוגי־מקצועי, בין השאר במסגרת הכשרת טכנאים־הנדסאים (דוגמת תוכנית טו"ב - טכנאי ובגרות); יישום תוכנית לאומית למערכת הסמכות; הקמת מרכזים טכנולוגיים אזוריים להכשרת נוער ומבוגרים; וחיבור בתי הספר למפעלים לצורך התנסות מעשית. אמנם ניתן לראות שינויי מגמה בשיעור הלומדים בחינוך הטכנולוגי־מקצועי (מ–32% מכלל הלומדים ב–2010 ל–40% בקירוב ב–2016), אך השינויים האלה רחוקים מלהספיק.

הפריון של התעשייה הישראלית כיום נמוך משמעותית בהשוואה בינלאומית. כך למשל, בתעשייה המסורתית התוצר לעובד בישראל נמוך בכ–60% מהתוצר לעובד בארה"ב, ובכ–40% מבאירופה. שיפור הפריון צריך להפוך ליעד לאומי עבור הממשלה. שיפור כושר התחרות של התעשייה כרוך בהשקעות, ובהכנסת טכנולוגיות מתקדמות שמחייבות כוח אדם מיומן, חדשני ויצירתי.

אמיל סלמן

כבוגר החינוך הטכנולוגי, אני צופה בדאגה על עתיד התעשייה הישראלית. כדי להביא לשינוי אמיתי בר קיימא, על הממשלה להקים תוכנית לאומית רחבת היקף וארוכת טווח להגדלת ההון האנושי בתעשייה, ולהרחבת התמיכה הקיימת בחינוך הטכנולוגי־מקצועי. בפני שר האוצר עומדות כיום שתי אפשרויות: לסלול את הדרך להמשך התנופה של התעשייה ולגזור את סרט ההצלחה, או להתכונן ליום שבו ייאלץ להכריז על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות