חוסר המעוף בסגירתו של שדה דב
 יטיס אותנו לשומקום - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

חוסר המעוף בסגירתו של שדה דב
 יטיס אותנו לשומקום

בעידן שבו אנחנו חיים, המונח "פריפריה" במדינת ישראל, שגודלה כגודל עיר בינונית בעולם, הוא מונח מלאכותי־תודעתי. בפועל, אין סיבה שהממשלה לא תגדיר יעד של הגעה ב-45 דקות מכל מקום בישראל למרכזי התעסוקה, הבריאות, ההשכלה והתרבות

8תגובות

כמו בתחומים רבים, גם בתחום התעופה הפנים־ארצית ממשלת ישראל אינה מושלת. אין חזון, אין תכנון הרואה את מכלול הצרכים הלאומיים ואין יעדים ברורים - פשוט טסים לשומקום. וכך קורה שלא הצרכים הלאומיים קובעים את המציאות - אלא אינטרסים נקודתיים הכופים על מדינת ישראל מציאות עגומה שבה עתיד להיסגר שדה התעופה דב הוז בתל אביב, המשרת קרוב למיליון נוסעים בשנה, בעיקר בקו לאילת, בלי שהוכנה לו חלופה ראויה ובלי שנקבעה תוכנית אב כוללת להסדרת התעופה הפנים־ארצית במדינה.

הפסקת פעילותו של שדה דב משמעותה חיסול התעופה הפנים־ארצית בישראל, והנחתת מכה אנושה על העיר אילת ותושביה. הדבר אינו תוצאה של תכנון - הוא נכפה על המדינה כאילוץ במסגרת מהלכים משפטיים שניהלו בעלי הקרקע הפרטיים שעליה פועל השדה. הנזק לאילת והסביבה הוא ברור. תוכניות לתגבור ההשקעות בעיר, גם אם ימומשו, לא יפצו על אובדן צינור החמצן שמספק שדה דב לעיר הדרומית ותושביה. גם העתקת הפעילות לנמל התעופה בן גוריון, שגם כך מתקרב לשיא הקיבולת שלו, לא תאפשר את הקשר הישיר והמיידי בין המרכז לאילת שמספק שדה דב.

שדה דב
מוטי מילרוד

גם צורכי התעופה הפנים־ארצית ברמה הלאומית ידועים היטב. הדברים נאמרו במפורש בדו"ח ועדה ציבורית, בראשות אלוף (מיל') הרצל בודינגר, שמינה שר התחבורה לפני כמה שנים. חברי הוועדה השתכנעו בחשיבות ובצורך בשדה פנים־ארצי בתוך המטרופולין, ואף המליצו במפורש על השארתו של שדה דב תוך בחינת חלופות, כמו הזזת המתקנים או ייבוש שטחים בים. עוד הומלץ שלא לסגור שדה קיים לפני שתהיה לו חלופה ראויה.

שרי הממשלה אישרו את מסקנותיה והמלצותיה של הוועדה, אך ראו זה פלא - חוסר המעש והיעדר המשילות הביאו את אותה ממשלה לחסל במו ידיה את יכולת מימושן. הנה, ממשלת ישראל המדברת גבוהה על חיזוק הפריפריה, גוזרת את דינם של תושביה לניתוק וריחוק מאזור המרכז.

רון חולדאי
מוטי מילרוד

בעידן שבו אנחנו חיים, המונח "פריפריה" במדינת ישראל, שגודלה כגודל עיר בינונית בעולם, הוא מונח מלאכותי־תודעתי. בפועל, אין סיבה שהממשלה לא תגדיר יעד של הגעה ב-45 דקות מכל מקום בישראל למרכזי התעסוקה, הבריאות, ההשכלה והתרבות. בהקשר זה, מערך התעופה הפנים־ארצית הוא נדבך חשוב במימוש יעד כזה, ותעיד על כך המציאות הקיימת שבה תושב אילת יכול למצוא עצמו במרכז מטרופולין גוש דן בתוך פחות משעה.

במקום לעודד ולחזק את התעופה הפנים־ארצית כמנוע לצמצום הפערים בין הפריפריה, מאילת עד ראש פינה, לאזור המרכז - הממשלה מפקירה את התשתיות הקיימות ומקריבה את האינטרס הלאומי לטובת שיקולי נדל"ן נקודתיים. שדה דב אינו היחידי. המדינה סגרה וסוגרת שדות תעופה נוספים, כמו הרצליה שבו מתקיימת פעילות חשובה של מטוסים קלים ותעופה עסקית ליעדים קרובים.

תשתיות התעופה שהוקמו פה עוד בימי הבריטים הן נכס שלא יסולא בפז. מציאת אלטרנטיבות בעתיד היא משימה כמעט בלתי אפשרית. חיסול השדות הקיימים תהיה בכייה לדורות ותותיר אותנו הרחק מאחור ביחס השירות המקובל בעולם למספר שדות תעופה לתושב.

גם כיום - לאחר שכבר נחתמו הסכמים מחייבים, ואפילו בג"ץ אמר את דברו - ראש הממשלה עדיין יכול להציל את המצב. עליו לקבל החלטה אמיצה, שבה תמכו כל הוועדות שעסקו בעניין - לבנות שדה תעופה על אי מלאכותי בים. שדה כזה ייתן מענה לטיסות פנים ולטיסות בינלאומיות כהשלמה לנתב"ג.

יותר מ-15 שנה אני פונה בעניין זה לראשי ממשלת ישראל ולשרי התחבורה, ומצביע על הצורך בקידום העניין ועל התועלות הרבות שיש בו - הן בהיבט של בטיחות וביטחון הטיסות והן בהיבט של הבטחת איכות החיים של אזרחי המדינה. מעבר לפתרונות התעופה ניתן יהיה לתת, במסגרת האי שיוקם, פתרון לתשתיות חיוניות - למשל, תחנת רדינג שהעתקתה לים תפנה שטח יקר לבנייה נוספת, שבוודאי תהפוך את הפרויקט לכלכלי בכל היבט. לצערי, עד כה לא היה מי שהרים את הכפפה ואיבדנו בדרך זמן רב ויקר.

אני מודע לכך שמימוש החלטה שתתקבל היום על הקמת אי בים, לא יתרחש מהיום למחר. אבל בתקופת הביניים אין מניעה להמשיך להפעיל את שדה דב במקומו, תוך ארגונו מחדש ויצירת התניות שיאפשרו לבעלי הקרקע הפרטיים לממש את זכויותיהם על פי ההתחייבויות הקיימות כלפיהם מזרחית למסלול הקיים. כל שנדרש הוא שהמדינה תמתין עם מימוש זכויותיה שלה בקרקע להמשך הדרך, כאשר תהיה אלטרנטיבה והפעילות תועתק לשדה שיבנה בים.

הניסיון והדוגמאות שנצברו בעשרות ערים בעולם, כמו לונדון ולוס אנג'לס, הצפופות לא פחות מתל אביב־יפו, מלמדים כי אין כל בעיה - לא בטיחותית ולא אחרת - להמשיך את פעילותו של השדה לצד בנייתו של הרובע העירוני החדש שאנחנו, בעירייה, שותפים לתכנונו.

זה הזמן לעצור את האיוולת. אני קורא לראש הממשלה לקחת לידיים את המושכות (או את הסטיק בלשון הטייסים) ולהחזיר את התעופה האזרחית - שנמצאת במסלול התרסקות - למסלול הראוי והנכון לטובת אזרחי המדינה.

הכותב הוא ראש עיריית תל אביב־יפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות