כשהשוק מוצף, צריך 
לפתוח אותו לתחרות

השינוי שעליו התבשרנו באחרונה - הארכת תקופת ההתמחות משנה לשנה וחצי - אינו מהפכני. זהו גלגולו של חשש תמידי המטריד מקצוע שאינו מתמודד עם מציאות חדשה

נטע זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נטע זיו

ב-1937 פעלו בפלשתינה 246 עורכי דין יהודים ו-112 עורכי דין ערבים. הסתדרות עורכי הדין היהודים בארץ ישראל קיימה אז דיונים קדחתניים בבעיה בוערת: ריבוי עורכי הדין, החשש מתחרות וירידה ברמתו ובקרנו של המקצוע. הבעיה הציקה לעורכי הדין במשך עשורים, והצטרפה לבעיה אקוטית נוספת - הסגת גבול המקצוע, בעיקר מצד כותבי בקשות, שפעלו באזור עוד מהתקופה העותמאנית.

הסגת גבול המקצוע הובילה לתרחיש נדיר: עורכי הדין היהודים שיתפו פעולה עם עורכי הדין הערבים כדי למנוע חדירה לטריטוריה המקצועית. בדיון שנערך באותה התקופה הוצגו שתי מטרות למאבקם של עורכי הדין. הראשונה, להגן על הציבור באמצעות שמירה על רמתם המקצועית. השנייה, להגן על עורכי הדין מ"הצפת המקצוע", שתביא לתחרות פנימית, ירידת מחירים ופיחות במעמד המקצוע.

עורכי דין איורים
צילום: ליאו אטלמן

במשך השנים הועלו רעיונות רבים להתמודדות עם הבעיה - סגירת בית ספר למשפטים, הארכת ההתמחות, שינוי מתכונת הבחינה או דרישת תואר שני כתנאי כניסה למקצוע.

אם כן, השינוי שעליו התבשרנו באחרונה - הארכת תקופת ההתמחות משנה לשנה וחצי (עם החרגה של מי שירצו ויוכלו ללמוד שני תארים או תואר שני) - אינו מהפכני. זהו גלגולו של חשש תמידי המטריד מקצוע שאינו מתמודד עם מציאות חדשה. העולם המשפטי משתנה - החברה הופכת להיות "ממושפטת" יותר, טכנולוגיה מחליפה שירותים שניתנו בידי אדם וההבדלים בין שירות משפטי לאחר מיטשטשים.

עם זאת, לשכת עורכי הדין ממחזרת פתרונות ישנים (שמעולם לא צלחו), ופועלת בעקשנות להקשיח את תנאי הכניסה למקצוע. ספק אם העלאת חסמי כניסה תשנה את התמונה. מה שהיא תעשה הוא לפגוע בסטודנטים למשפטים מהשכבות החלשות, שיתקשו לממן לימודי תואר כפול, למצוא התמחות איכותית ולהתקיים חצי שנה נוספת בשכר נמוך.

הפתרון מצוי במקום אחר - פתיחה והגדרה מחדש של הפעולות שרק לעורך דין מותר לעשותן ("ייחוד המקצוע"). כיום, מעבר לייצוג בפני ערכאות, כל ייעוץ משפטי או עריכת מסמך משפטי מותר רק לעורך דין. לשכת עורכי הדין מקדישה משאבים עצומים למאבק בכל מי שמעז להתקרב לשערי המקצוע - חברות למימוש זכויות רפואיות (כמו לבנת פורן), עמותות לסיוע משפטי באמצעות מתנדבים ובאחרונה גם גופים המספקים שירותים משפטיים באינטרנט. אלה נתפשים כאיום על מקצוע "מוצף", המתמודד עם "מסיגי גבול".

מה נכון לעשות? לפתוח את השדה לשחקנים שאינם עורכי דין, ולהסדיר את פעולתם בחוק. כמו במדינות אחרות, אין להגביל את העיסוק בתחום מוגדר - הוצאה לפועל, ייצוג בוועדות מינהליות, עריכת צוואות, רישום במרשם המקרקעין, הכנת חוזים פשוטים - רק למי שעבר מסלול של שלוש וחצי שנות לימוד, התמחות שהוארכה לשנה וחצי ובחינות שספק אם הן בוחנות ידע רלוונטי. בחברה ממושפטת צריכים לקום "מקצועות משפטיים" חדשים, שיוסדרו תחת רגולציה.

כמעט בכל תחום קיימת התבחנות מקצועית: רופאים מפקחים על אחיות, חובשים, טכנאי רנטגן ומפעילי מכונת לב-ריאה; לצד מהנדסים עובדים הנדסאים וטכנאים; ורואי חשבון פועלים בד בבד עם מנהלי חשבונות ויועצי מס. רק בתחום המשפט יש עורכי דין - והם בלבד. מי שרוצה לעסוק במשפט, מוכרח לעבור את המסלול המלא לקבלת הרישיון הנכסף. לאור זאת, האם זה פלא שיש הצפה של המקצוע?

במקום לעסוק בהארכת ההתמחות ובהערמת קשיים על הכניסה למקצוע - נדרשת רפורמה מקיפה בשדה השירותים המשפטיים. הציבור ירוויח מכך, אך גם עורכי הדין, שיוכלו להתעמק בשאלות מהותיות יותר לעיסוק במשפט, במקום להשקיע מאמצים בחסמי כניסה ומניעת תחרות.

הכותבת היא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker