להוריד את הלהבות בשיח על הסביבה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להוריד את הלהבות בשיח על הסביבה

המאבק הסביבתי הציבורי הוא כלי חשוב בהשגת מטרות סביבתיות לגיטימיות, ומשמעותו ארגון הפגנות, קמפיינים, מאמרים ואמצעים נוספים כדי להגיע למטרה שאינה תמיד מובנת לכל מקבלי ההחלטות

9תגובות

מדינת ישראל הצפופה משופעת בבעיות של איכות סביבה - החל בנושאי פסולת והטמנתה, וכלה בזיהום אוויר מכלי רכב או בפליטות פחמן. ואולם למרות הקשיים יש גם הרבה הישגים סביבתיים, וההישגים החשובים בישראל, כמו בעולם, הושגו בתמיכתה של דעת הקהל.

בתפקידי בעבר כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, חשתי תמיד שותפות רעיונית עם ארגוני הסביבה והצדקה לדרך שבה אנו מובילים מאבקים חשובים. למרות חילוקי דעות לגבי הדרך הנכונה, המינון או היישום, לא היה ויכוח על עצם הנושאים שעליהם נלחמנו.

הפגנה של תושבי ערד נגד הכרייה בשדה בריר
אמיל סלמן

המאבק הסביבתי הציבורי הוא כלי חשוב בהשגת מטרות סביבתיות לגיטימיות, ומשמעותו ארגון הפגנות, קמפיינים, מאמרים ואמצעים נוספים כדי להגיע למטרה שאינה תמיד מובנת לכל מקבלי ההחלטות, בעיקר כשנדמה להם שהמטרות הסביבתיות נוגדות את האינטרסים שלהם או של בוחריהם. כך היה, למשל, כשפעלנו להוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת; כשנלחמנו להשאיר את פארק שרון כפארק, ולא כקרקע משובחת ליזמי נדל"ן; כשצידדנו במתנגדים לבנייה במערב ירושלים; וגם בהעברת חוק החופים או בהסדרת הפעילות התעשייתית בנאות חובב. בכל אותם מקרים, ארגוני הסביבה הארציים והמקומיים לא בהכרח הסכימו עם המשרד להגנת הסביבה על כל מהלך ומהלך, על קצב הפעולה או על דרך הפעולה, אך הם הסכימו עם המטרה והשתמשו בכלים לגיטימיים במקרה של חילוקי דעות. מעולם לא הגיעו הדברים להתקפות על עובדי המשרד, תוך שימוש בהשמצות אישיות ומכוערות.

השיח הציבורי הסביבתי עוסק כיום ברובו במאבקי NIMBY מקומיים (Not in my backyard) - מקום כניסת הגז לישראל, כריית פוספטים בשדה בריר, הקמת מפעלים באזור הצפון וכדומה - שמשרתים אינטרסים מקומיים, ואינם מתייחסים בהכרח לטובת הציבור כולו. המאבק לגיטימי, אך השימוש בטיעונים סביבתיים לא תמיד רלוונטי, ובעיקר מטרידה התופעה של השתלחות חסרת רסן במי שאינו מסכים עם האינטרס המקומי.

כך נהפכת בקלות אחת הסמנכ"ליות המוערכות והמקצועיות ביותר שהיו במשרד להגנת הסביבה, עם אינספור הישגים ורקורד של עשייה למען הציבור, ל"שקרנית", ש-X מרוח לצד פניה. נראה כי המטרה מקדשת את כל האמצעים. אפילו שר הבריאות, יעקב ליצמן, נגרר לשיח הזה, וקרא לכיל "Kill" בהקשר של שדה בריר. שר בממשלה מכנה חברה גדולה ובעלת תרומה אדירה לכלכלת הדרום כחברה שמטרתה הרג.

כרגע, נראה כי אנשי המשרד להגנת הסביבה אינם נגררים לסוג השיח הזה, וטוב שכך. אי־אפשר לקיים מדינה מודרנית ומתקדמת בלי פיתוח. הרי גם התחבורה הציבורית מזהמת, והקרינה הסלולרית בחיינו מתרבה כל יום, והכבישים נוגסים במעט השטחים הפתוחים - ואף אחד, עדיין, לא קורא לחברות האוטובוסים "רוצחות". להפך, רצוי שהתחבורה הציבורית תתרחב לעומת האלטרנטיבה של השימוש בכלי הרכב הפרטי. ברור שיש לדרוש שכל פיתוח ייעשה על פי תקנים ובמגבלות, כך שהתפוקה הכלכלית תעלה והנזק הסביבתי יקטן. זהו עיקרון סביבתי לא חדש, וכדאי שמקבלי החלטות יכירו מחדש מושגים ותיקים אלה של פיתוח בר־קיימא, צמיחה ירוקה ודה־קפלינג.

ייתכן כי תופעת השיח הציבורי הפופוליסטי והמתלהם בנושאי סביבה מושפעת מהשיח הפוליטי, מהימין ומהשמאל הקיצוני, המגיעים גם למעשים קיצוניים. הדרך להילחם בתופעת השיח הציבורי הדמגוגי, לפחות בהקשר הסביבתי, היא התנהלות שפויה, מקצועית ומתוך עמדה בוטחת של המופקדים על תחום הסביבה. ככל שלא יימנעו מלקחת אחריות ולהחליט במקומות שבהם נדרשת הכרעתם על בסיס מקצועי וטובת הכלל - כך ייטב. ואולי זאת גם הדרך להוריד את הלהבות בשיח הציבורי הפוליטי.

הכותבת היא מנהלת התוכן של כנס סביבה 2050, ראש תחום איכות הסביבה בקריה האקדמית אונו ודירקטורית בכיל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות