למי קראת פריפריה? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למי קראת פריפריה?

תוכנית החומש למגזר הערבי כוללת בתוכה הבטחה עצומה, פוטנציאל אמיתי לשינוי דרמטי במצב הכלכלי - ומעבר לכך במארג היחסים בין ערבים ליהודים בישראל. אבל כגודל ההבטחה - כך גודל הסיכון

באחרונה התבשרנו על מהפכה בתקצוב הממשלתי לחברה הערבית בישראל. דומה שהפעם היה קונצנזוס רחב בעבודה על החלטה זו, באופן שלא הכרנו עד כה (ויש לקוות שלא באופן חד-פעמי). הקונצנזוס כלל את המשרד לשוויון חברתי באמצעות הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, משרד האוצר, הרשימה המשותפת וארגוני החברה האזרחית ובראשם "סיכוי".

עבודת העומק והרוחב, פתיחת כל דלת וניעור אבק מכל קלסר של החלטות ממשלה קודמות, הביאו לכך שבהחלטת ממשלה היסטורית הוקצו 15 מיליארד שקל לפיתוח הכלכלה בחברה הערבית. בבסיס המהלך עומדת התפישה שאנחנו כחברה וכמדינה נמצאים ב"זמן פציעות" מבחינת קיימות כלכלית. התחזיות הן שב-2029 יותר מ-50% מכוח העבודה בישראל יהיה מורכב מערבים וחרדים. מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, שסייר באחרונה בנצרת ונחשף לתנופת ההיי-טק בעיר אמר זאת באופן הברור ביותר: "הגדלת הפריון בחברה הערבית היא יעד שמעבר לאסטרטגי, היא צורך קיומי אם חפצי חיים אנחנו, בבחינת אם תעזבנו יום אעזבך יומיים".

מתפללים במסגד בכפר קאסם. "הגדלת הפריון במגזר הערבי
היא צורך קיומי"
עופר וקנין

ובכל זאת, שוב עלה הרפלקס המותנה, זה שצף בכל התרחשות חיובית מצד הממשלה כלפי החברה הערבית: ה"ייתנו יקבלו" הישן והרע. הפעם לבש הרפלקס אדרת חדשה המגובה במצב הביטחוני, בצל מאורעות הפיגוע הקשה ברחוב דיזנגוף בתל אביב: "ישמרו על החוק יקבלו, לא ישמרו לא יקבלו". הביצה והתרנגולת חוזרות לרדוף זו את זו במעגל אינסופי, המשרטט קו ברור בין ה"ראויים" ל"מודרים", במקום לאפשר לאותה תרנגולת להטיל ביצי זהב לרווחת כולנו.

היטיב להגדיר זאת איתן אבריאל במאמרו "אפשר לחבר את כולם" שבו כתב כי "בישראל, פריפריה היא מלה חלופית לפערים חברתיים (...) שמשתמשת בדימוי הגיאוגרפי כדי להצדיק אותם". מרביתנו נוטים לייחס אינטואיטיבית את באר שבע עם פריפריה. ובוודאי את אופקים ומעלות. דרום תל אביב? כן, גם פריפריה. קרית שמונה? בוודאי. ומה לגבי אזור המשולש? ובכן, כאן השאלה הגיאופוליטית כבר מסתבכת להפליא. כלומר ברור שכוכב יאיר וצור יגאל, שמבחינה גיאוגרפית הן חלק מהמשולש, אינן פריפריה. אלה יישובים מבוססים ואיכותיים על פי מרבית המדדים. אבל טייבה? טירה? ג'לג'וליה? אום אל פאחם? כפר קאסם? האם הן פריפריה וזכאיות להתייחסות מתאימה?

תוכנית החומש כוללת בתוכה הבטחה עצומה, פוטנציאל אמיתי לשינוי דרמטי במצב הכלכלי - ומעבר לכך במארג היחסים בין ערבים ליהודים בישראל. אבל כגודל ההבטחה כך גודל הסיכון. מחד החברה הערבית הסקפטית ושבעת הבטחות, ומאידך האינטרסנטים בשתי החברות שמקבלות את כוחן הפוליטי מהדרת הערבים בהיותם חלק מהפריפריה. שהרי, כדי להתקרב למרכז הגיאופוליטי, עליך להיות קודם כל מוכר כחלק מ"הפריפריה". כך שההוכחה היא בפודינג (או אם תרצו - בחומוס). הגיע העת שהממשלה תכריז באופן ברור: הערבים הם חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. כולל נצרת וכולל כל הערים והכפרים במשולש. ללא התניה, ללא תהייה.

בימים אלה מקדמת צופן עם המשרד לשוויון חברתי בראשות השרה גילה גמליאל החלטת ממשלה שמטרתה הבאת תעשייה מתקדמת לערים ערביות. ההצעה כוללת תוכניות לעידוד יזמי נדל"ן, תמריצים לחברות היי-טק והשקעה רוחבית בתחום החינוך וההכוון התעסוקתי.

הכותבים הם מנכ"לים משותפים בארגון צופן, הפועל לחבר בין ההיי־טק הישראלי לערבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות