ביטחון תזונתי

אובדן המזון עולה לכולנו ביוקר

מדי יום יוצאות מאות אלפי מנות אוכל במוסדות וגופים שונים. המסעדנים יודעים כיצד להכין אותן באופן איכותי, בריא וטעים, ותוך מניעת בזבוז של חומרי גלם. ועדיין, לצד ההקפדה שלא להשליך מזון מיותר - מזון רב מידי פשוט נזרק לפח ■ יש מוצא?

אבי הוכמן
הומלס ישן ברחוב
מחוסר דיור ישן ברחוב

באחרונה פירסם הביטוח הלאומי את דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים בישראל. הנתונים כואבים ומדאיגים. לאחר שהדו"ח של השנה הקודמת יצר תחושה אופטימית והציג ירידה במספר המשפחות החיות מתחת לקו העוני, בדו"ח שפורסם השנה התהפכה המגמה וכעת שיעור העוני נמצא בעלייה גדולה. לפי הדו"ח, 22% מאזרחי ישראל הם עניים, כלומר יותר מ-1.7 מיליון איש, מהם כ-445 אלף משפחות ויותר מ-770 אלף ילדים. גם בהשוואה עולמית מצבנו בכי רע. ישראל מדורגת שנייה מהסוף במספר העניים בקרב המדינות החברות ב-OECD.

על הרקע הזה, כואב במיוחד הבזבוז המשווע של המזון בארץ. מוסדות, ארגונים ומקומות עבודה רבים, לצד חברות הסעדה שעובדות לפי התקנים המחמירים ביותר ומספקות להם מזון, נמנעים לתרום את המזון, בעיקר בשל חשש מהפרת הוראות משרד הבריאות לגבי תרומת מזון ומתביעות משפטיות במקרה של הרעלת מזון. לפי הערכות, אנו מדברים על כמויות מזון אדירות שנזרקות לפח - מאות אלפי טונות בשווי מיליארדי שקלים מדי שנה. מצב זה קיים במשך שנים רבות, ועדיין לא נמצא לו פתרון. האם אין דרך שבה ניתן לפתור את הפלונטר ולספק באופן יומיומי מזון רב לנזקקים?

לפי הערכות שעולות מדו"חות וממחקרי עבר, שערכו ארגון המזון העולמי והוועדה העולמית לביטחון תזונתי, בישראל מתבזבז מזון טרי בעלות של יותר מ–6 מיליארד שקל בשנה מתוך התפוקה החקלאית בלבד, נתון שאינו כולל השמדה גדולה של פירות וירקות בשל "חובת המעשר" הנהוגה בישראל ואינו כולל גם בשר. גם מבקר המדינה נדרש לנושא. בדו"ח האחרון הוא קבע כי "לאובדן המזון השלכות חברתיות, סביבתיות וכלכליות. בהיבט החברתי־כלכלי המזון אינו מנוצל להזנת נזקקים שידם אינה משגת לשלם בעבורו, ואילו עלויות הגידול והייצור היורדות לטמיון עלולות לגרור העלאת מחירים, ועקב כך הגדלה של הפערים החברתיים. בהיבט הסביבתי־כלכלי, הוא מגלם בזבוז משאבי טבע ותשומות ששימשו לייצור המזון. הצלת מזון היא פתרון מנצח לחברה, לסביבה ולכלכלה".

למדתי משהו מעולם ההסעדה המוסדית שבו אני חי. אנו מגישים מדי יום קרוב ל–100 אלף מנות, יודעים כיצד להכין אותן היטב, באופן בטיחותי, איכותי, בריא וטעים, ותוך מניעת בזבוז של חומרי גלם. ועדיין, אף שאנו יודעים להשביע את רצון הלקוחות ומקפידים שלא להשליך מזון מיותר, אנו, כמו בתי מלון, מסעדות ואף גופים כמו צה"ל והמשטרה - מוצאים עצמנו מדי יום עם מזון רב שהיינו רוצים לתרום, אך נאלצים לזרוק. לשמחתנו, אנו ולקוחותינו מצליחים לתרום חלק מהמזון באמצעות שיתוף פעולה רב שנים עם ארגון לקט ישראל, אך מדובר בכמויות זניחות לעומת הכמויות שאנו יכולים להציל.

פלונים עניים מחפשים מציאות בפח. לצדם עגלת קניות שממנה מתנוסס דגל ישראל. השלט מעליהם מורה: "גאולים"
מחטטים בפחים ומלקטים שאריות מזון, באר שבעצילום: אליהו הרשקוביץ

נושא זה כמעט שלא זכה עד היום להתייחסות של גופי השלטון. יוצאת דופן היא הצעת חוק שהוגשה ב–2007, שביקשה לפתור את המצב באמצעות הענקת פטור לתורמי מזון מאחריות אזרחית ופלילית לנזק שייגרם עקב התרומה, אולם משרד המשפטים התנגד וההצעה נפלה. ברור כי הנושא לא ייפתר עד שגורמי הרגולציה יטפלו בו, ויעודדו את העברת המזון לנזקקים במקום לעודד 
את השמדתו.

לכן, אני קורא למקבלי ההחלטות להקים באופן מיידי גוף ממשלתי שיסייע בתיווך בין הארגונים התורמים לבין העמותות וגופי הציבור כדי למנוע בזבוז של מזון, שיכול להוות פתרון - ולו חלקי - לרעב בישראל, ולסייע להרבה אנשים שמשוועים לכך. בנוסף, גוף זה יוכל לייסד קבוצת עבודה שתכלול את נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים ואת הגורמים המקצועיים בתחומי המזון, המשפטים, הרווחה והבריאות. קבוצה זו תוכל לקבוע הנחיות ונהלים שינחו באופן מוסדר ומוסכם את תרומת המזון, במטרה לפתוח בהליך חקיקה שיסדיר את הנושא מהר ככל האפשר. בצרפת נחקק חוק מוצלח, שמחייב את כל הקמעונאים והסופרמרקטים, לצד גופים נוספים, לתרום מזון שלא נמכר לצדקה או למזון לבעלי חיים. אין סיבה שזה לא יקרה גם אצלנו, אין לנו את הלוקסוס להשליך מיליארדי שקלים לפח.

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת ISS ישראל

מארזי מזון של עמותת "לתת" במחסנים
מארזי מזון של עמותת "לתת" במחסניםצילום: אייל טואג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker