סכנה: החוק שמעודד בזבזנות - 
במקום חיסכון - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סכנה: החוק שמעודד בזבזנות - 
במקום חיסכון

הצעת חוק נתוני האשראי תעניק ציון אישי ומחיר הלוואה אחד לגברת מכלוף ואחר למר אשכנזי, או - במלים אחרות; יווצר דירוג של מסוכנים פחות ומסוכנים יותר ■ במקביל גם תועמק הלגיטימציה לתרבות חיים על אשראי ולגביית ריבית יתר ממי 
שתויגו כמסוכנים

4תגובות

הצעת חוק נתוני אשראי, הנמצאת בימים אלה על שולחן ועדת הכלכלה של הכנסת, היא אחד הצעדים הבעייתיים ביותר במכלול הצעדים שמקדם האוצר בשוק האשראי הצרכני. הצעת החוק מקדמת איסוף ואגירת מידע על כל האזרחים במאגר לאומי בבנק ישראל. נתונים אלה יועברו לידי סוחרי מידע (לשכות אשראי) שאמורים לדרג את הצרכנים לכאורה בהתאם לרמת הסיכון שהם מהווים ללווים.

המשמעות היא יצירת סוג חדש של דירוג אזרחים, איש־איש לפי רמת הסיכון שהוא מהווה לכאורה לסוחרי אשראי (לדוגמה, בנקים). במציאות החדשה שיוצרת הצעת החוק, כל אזרח יהיה מושא לתיוג על ידי חברות עסקיות. מי שידורג נמוך ישלם יותר ממי שידורג גבוה. יהיה ציון אישי ומחיר הלוואה אחד לגברת מכלוף, אחר למר סעיד, נמוך למר אשכנזי וגבוה לגברת מזרחי. במלים אחרות, בעקבות יצירת מודל הדירוג תהיה העברה של עלויות האשראי ממי שהוגדרו מסוכנים פחות למי שהוגדרו מסוכנים יותר. במקביל, תועמק הלגיטימציה לתרבות חיים על אשראי ולגביית ריבית יתר ממי 
שתויגו כמסוכנים.

אדם שולף כרטיס אשראי מהארנק
בלומברג

הצעת החוק הופכת את הדירוג לטכניקה המרכזית שעליה תקום או תיפול הצלחת המהלך. הנחת העבודה של הצעת החוק, אולי בגלל שנכתבה בחיפזון ובצמוד לחוק ההסדרים, היא שמטרת הדירוג והתיוג על ידי לשכות האשראי היא הערכת סיכון אובייקטיבית. בפועל הלקוחות שלהם הם סוחרי האשראי, שיש להם אינטרסים למכור אשראי במחיר הגבוה ביותר האפשרי בכל דרגת סיכון נתונה.

אנחנו יודעים שאזרחי מדינת ישראל מחזירים את חובותיהם במידה רבה יותר מאשר אזרחי מדינות אחרות. מוסר התשלומים שלנו, ככל שמדובר בחובות פרטיים, הוא טוב מאוד בהשוואה למדינות העולם. לכן נשאלת השאלה כיצד הופכים אותנו למסוכנים בדרגות ובעוצמות שונות — ולטובת מי? בלב המאפליה עומד השימוש הציני של מציעי החוק בכלי של ניתוח סיכונים. תן את המודל לחוקר באקדמיה והוא ייצור מודל סיכונים אובייקטיבי. תן אותו לסוחרי מידע והם ייצרו מסביבו פטנט והגנות משפטיות, וישתמשו בו לקידום האינטרסים הפרטיים שלהם.

רוב רובם של האזרחים הישראלים מחזירים את חובותיהם, ומי שמפגר בהחזר חובותיו משלם כפול ויותר — והוא הוא הצרכן הרווחי לבנקים ולמנגנוני השוק האפרפר, האפור והשחור. אנחנו יודעים זאת, ובכל זאת אנחנו מניחים למדינה ולמדרגים לכפות עלינו מודל סיכונים בצורת פעמון שטוח, שבו רק חלק קטן מהאזרחים מוגדר כלא מסוכן, ורובו מדורג כמסוכן בדרגות שונות.

יוזמי החוק, השרים כחלון ושקד
מרק ישראל סלם

כדי להפוך אותנו למסוכנים לסוחרי האשראי אפשר להשתמש בקריטריונים מדירים ונצלניים. הנה שלוש דוגמאות. ראשית, נוסחת הדירוג מורידה את הציון ומעלה את הריבית ככל שהאזרח עושה יותר "שופינג", כלומר פונה ליותר מלווים. שנית, נוסחת הדירוג מתעדפת נתונים שליליים. לכאורה אפשר להעמיד לרשות המדרגים יותר נתונים חיוביים. אבל כדי לקבל נתונים חיוביים צריך לאסוף יותר נתונים וכך לפגוע עוד יותר בפרטיות. שלישית, כדי לקבל ציון טוב צריך לקחת הלוואות. את מי זה משרת? לא את האזרח החוסך, אלא את מי שנהנה מהתמריצים המובנים בתוך נוסחת הדירוג.

לקחת יותר הלוואות משמעו להיות תלוי יותר בלשכות האשראי ובבנקים. החוק הזה לא מעודד חיסכון, הוא יוצר את המערכת המוסדית שתעודד לקיחת אשראי.

הצעת חוק נתוני אשראי בונה למעשה מבנה רגולטורי פרטי המדרג ומתייג את אזרחי ישראל על ידי חברות עסקיות. הרגולציה על תהליך, מטרות, שקיפות, דיוק והליכי הערעור והתיקון של הצעת החוק היא בבחינת חור שחור, בולען רגולטורי. לא ברור כיצד יובטחו האינטרסים הציבוריים סביב פעילותן של המדרגים וחברות הדירוג שראויות להיחשב כגוף דו־מהותי.

אם נגזר עלינו לחיות תחת החוק הזה, המדרגים, הדירוג ונוסחת הדירוג צריכים להיות שקופים וציבוריים במידת האפשר. דירוג בלתי־שקוף מאפשר מניפולציות לטובת סוחרי המידע וסוחרי האשראי. כמו כן, אסור ליצור מצב שבו סוחר האשראי משלם לסוחר המידע, מכיוון שזה מחליש את הצרכן. הוספת נתונים חיוביים לדירוג, תוך השארת נוסחת הדירוג קבועה ובלתי־שקופה אינה פותרת את הבעיה. הפתרון הנכון הוא תחרות על חסכונות הציבור.

קידום תחרות על חסכונות הציבור נכון יותר מאשר קידום האשראי הצרכני. האשראי הצרכני מסוכן, ואילו חיסכון צרכני הוא התשובה הנכונה להעצמת האזרח והצרכן. שר אוצר חברתי צריך לקדם תחרות על חסכונות הציבור ולא לעודד ולטפח את שוק האשראי.

הכותב הוא פרופסור למדעי המדינה ומדיניות ציבורית וראש בית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות