דרך המשי החדשה של סין עוברת בישראל

על ישראל לשקול, בסיועה של מועצה מקצועית מייעצת, מה הם הקווים האדומים כשמדובר בהשקעות זרות בכלל והשקעות ספציפיות בפרט

אהרן שי
אהרן שי

"אם אינך מאתר מישהו בסין בימים אלה, הוא נמצא ודאי בכינוס על דרך המשי החדשה או בדרכו לכינוס כזה" — כך אומרים בסין בבדיחות הדעת. ואכן, מרגע שנשיא סין, שי ג'ינפינג, הכריז על יוזמת "דרך המשי החדשה" (בסינית, "אי דאי, אי לו") לפני כשנתיים, כולם מיישרים קו, ואיש־איש בדרכו מנסה למלא אחר הוראות היוזמה משל היתה מצווה דתית לכל דבר ועניין.

דרך המשי המקורית נפרצה לפני 2,000 שנה ויותר בין אירו־אסיה לסין, בין מערב למזרח. היא חיברה יבשתית (ובהמשך גם ימית) עולמות רחוקים וזרים זה לזה. הסינים, שהעדיפו להתבודד ולהסתגר בעולמם האוטרקי, תוך התנשאות כלפי ה"ברברים" למיניהם, היו חצויים לגבי הנתיב החדש: מצד אחד הוא קירב את הזרים לגבולם, ומצד שני פתח צוהר אל העולם. כיום הסינים מהללים את דרך המשי ורואים בה דרך כפולה — מעין "חגורה" יבשתית ונתיב ימי 
(One Belt ,One Road, כהגדרתם). היא אף הוכרזה כסמל תקווה לקידום המטרות שהציבה לעצמה בייג'ין בשעות לא קלות לכלכלתה ולכלכלת העולם.

ביתן של חברת מכשירי הסלולר הסינית וואווי בכנס "דרך המשי החדשה"
ביתן של חברת מכשירי הסלולר הסינית וואוויצילום: רויטרס

הרעיון פשוט לכאורה: חיזוק הקשר היבשתי בין סין למרכז אסיה, למזרח התיכון ולאירופה (גשר אירו־אסיאתי), ומתן תנופה וחיבוק מואץ למדינות דרום ודרום־מזרח אסיה — ודרכן, בנתיב הימי, גם לאפריקה המזרחית. בכל מקרה, פיתוח הנתיבים החוצה (יצוא הנס הסיני) ומהעולם החיצון לסין (יבוא מוצרים וטכנולוגיות), אמור להאיץ פיתוח פנים־סיני, בעיקר במערב ובדרום־מערב המדינה, שזקוקים לתשומת לב מיוחדת.

בכינוס רשמי שזימנו החודש הסינים בהונג קונג לנציגי מדינות "דרך המשי החדשה" (בהם כותב שורות אלה כנציג מישראל), הם הדגישו את הצורך למנף את השקעות סין בעולם, לקדם את הצריכה תוך יצירת ביקושים והגדלת התעסוקה, וכמובן — לא חסכו במלים רמות על הצורך בחילופי תרבות, ביחסים הרמוניים בין העמים, בסובלנות בין תרבויות, בקידום התעשייה והחקלאות, באינטגרציה פיננסית, ובעוד כהנה וכהנה יעדים. אין תחום חיובי שלא הוזכר בדברים.

קריאה בין השורות של המסמכים הרשמיים לגבי היוזמה מבהירה כי כוונת הסינים היא לאמץ ולקדם חידושים למיניהם, להקל על נגישותה של סין לאנרגיה, להשתחרר מן התלות במצרי הורמוז ומאלאקה, לגבור בעוד מועד על המכשול האסלאמי במחוז שינגג'אנג, לזרז השקעות בחו"ל (ובכלל זה במזרח התיכון ובישראל) ולפתח את כלכלת ארצם באמצעות טכנולוגיות מתקדמות. הקמת הבנק האסיאתי להשקעות תשתיתיות (AIIB), וההשקעה המתוקשרת בסך 40 מיליארד דולר ביוזמת דרך המשי החדשה — שתיהן ביוזמת סין — מעידות על כוונותיה הרציניות של בייג'ין.

בעוד הקשר בין סין למדינות ערב מוזכר במסמך הרשמי, וישראל בולטת בו בהיעדרה, ניכר שלישראל מקום מרכזי במחשבותיה של בייג'ין הרשמית. יש להדגיש לא רק את הרכישות הסיניות שכבר כבשו את כותרות העיתונים, כי אם גם את מעורבותן של חברות סיניות בעשרות מיזמים ישראליים. אין ספק שבין 64 המדינות המוזכרות כיעד לדרך המשי החדשה יש לישראל מקום נכבד, אף אם פומבית הוא מוצנע. ישראל אכן יכולה לשמש לסין בית נתיבות וקרש קפיצה לוגיסטי ויצרני, בהיותה חוליה מקשרת מבחינה גיאו־פוליטית בין אפריקה, אירופה, ובעתיד אף מערב אסיה רבתי.

האינטרסים המתבססים של סין בנמלי חיפה ואשדוד, והאפשרות לדריסת רגל משמעותית בעתיד במסילת הברזל בין אשדוד לאילת (רד־מד, קרי גשר בין הים האדום לים התיכון), הם מהלך בסיסי מתוכנן בתוכנית האסטרטגית הרחבה. וכדברי אחד המושכים בחוטים לגבי פעילותה של סין בישראל: "אל תסמכו על הצרפתים בפרויקט הרכבת (רמז להסכם שנחתם עם חברת הרכבות הלאומית הצרפתית), ההבטחה לסיימו בחמש שנים לעולם לא תתממש. אנחנו, לעומתם, נסיים פרויקטים בישראל, כמו המסילה לאילת, במהירות שיא".

אכן, על קבלות ההצלחה שיש לסינים במיזמים, כמו חפירת מנהרות הכרמל, אין עוררין. החידה היא מה טומנת מדיניות "דרך המשי החדשה" עבור ישראל והאזור הלכה למעשה. דבר אחד ברור: על ישראל לשקול, בסיועה של מועצה מקצועית מייעצת, מה הם הקווים האדומים כשמדובר בהשקעות זרות בכלל והשקעות ספציפיות בפרט. על מועצה מעין זו לתת את הדעת לשיקולים אסטרטגיים עמוקים, כוללים ולטווחים ארוכים. ואז, ללא מורא — להחליט מהו פסק דינה.

הכותב הוא מופקד הקתדרה לחקר מזרח אסיה ע"ש שאול נ' אייזנברג באוניברסיטת תל אביב

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker