בגרות במתמטיקה היא רק ההתחלה

עלינו לאמץ מודלים הבוחנים את הרצף החינוכי כולו, ולא מתרכזים רק בהיבט סטטיסטי אחד באחת מהתחנות על הרצף החינוכי

עמי מויאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמי מויאל

כיצד אפשר להיות מופתעים בכל פעם מחדש מתהליכים צפויים או מוכרים? מדי שנה, כשרחובות מרכזיים בערים הגדולות מוצפים במים, אנחנו מתלוננים, קצת בצחוק וקצת בעצב, שהגשם הכבד הראשון הפתיע שוב. הרי ידוע לכל שבחודשי הסתיו כמעט תמיד מגיעה סערה "חריגה", אז מדוע אי־אפשר להיערך מראש?

הנחמה במקרה זה היא שפרט למטרד לנהגים ונזק לרכוש, הגשמים בדרך כלל אינם מובילים למשבר לאומי, ואף ניתן להבין שבמקרים מסוימים במבחן עלות־תועלת היערכות תשתיתית לא מכסה את מקרי הקיצון. ואולם היעדרה של מחשבה צופה פני עתיד וחוסר בהיערכות מתאימה עלולים להוביל לנזק כבד יותר בתחומים אחרים. החינוך הישראלי, למשל, מתנהל מזה שנים בטווחי זמן קצרים, וכך, השקעה של משאבים ומאמצים ניכרים ברפורמות אינה משיגה את התוצר הרחב שנדרש.

שר החינוך, נפתלי בנט, מלמד מתמטיקה בפני תלמידי כיתה ו' בבית ספר קרול בפתח תקוה, במאי השנהצילום: ששון תירם

התוכנית לחיזוק לימודי המתמטיקה של שר החינוך, נפתלי בנט, יכולה לשמש דוגמה טובה לתוכנית בעלת פוטנציאל השפעה ניכר ורב שנים על המשק, אם תתנהל תוך היערכות מתאימה בזמן לכל השפעותיה האפשריות על המשק.

התוכנית עצמה מצוינת. היא מזהה נקודת תורפה לאומית ומציעה לה מענה רחב במודל של "שולחנות עגולים". המדינה מגדירה יעדים ונותרת הכוח המניע, וגם משלבת ידיים עם מומחים, פעילי מגזר שלישי, חברות פרטיות והאקדמיה בגיבוש הפתרון ויישומו. יש סיכוי טוב שהתוכנית תשיג את יעדיה, ומספר התלמידים המסיימים עם חמש יחידות במתמטיקה אכן יוכפל לכ–18 אלף בתוך ארבע שנים.

ואז מה? אם כך אכן יקרה, אזי סביר להניח שהחל מעוד כארבע שנים מספר הפונים ללימודי תואר ראשון בהנדסה ומדעים צפוי לעלות. ממילא זה צריך להיות היעד האמיתי של התוכנית: לימודי התיכון במתמטיקה הם תחנה בדרך לתואר אקדמי במדעים והנדסה. אקדמאים אלה הם הצורך האמיתי של המשק, זה שאמור לאפשר לקטר ההיי־טק להמשיך ולדהור קדימה ולשמר את מעמדנו בזירה המדעית הבינלאומית.

כלומר, כדי להשיג את יעדיה המהותיים של התוכנית ארוכת הטווח, נדרשת גם התייחסות לקליטת בוגרי התיכון באקדמיה. בכלל זה הרחבת הפקולטות להנדסה ומדעים באוניברסיטאות ובמכללות, תוך היערכות מבחינת סגל אקדמי, מעבדות ועוד. את כל אלה אי־אפשר להעמיד בן לילה, מה שאומר שיש לתכנן ולהתחיל להיערך לכך כבר עתה כחלק מהוצאתה לפועל של התוכנית.

אם לא נעשה את כל הצעדים האלה, ממש כמו בעת הגשם הראשון, "נופתע" בעוד חמש שנים מהביקוש בפקולטות להנדסה ומדעים, ומכך שסטודנטים מוכשרים נאלצים לנסוע ללמוד בחו"ל, ואחר כך גם נשארים לעבוד שם. ולנו יהיו הרבה יותר מסיימי חמש יחידות במתמטיקה, אבל מספר לא שונה באופן מהותי של מהנדסים, אנשי תוכנה וחוקרים.

ההתייחסות לשינויים צריכה להיות רחבה אף יותר, ולכלול למשל את ההנחה, המבוססת על נתוני הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), שמספר הסטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה לא יגדל בשנים הקרובות. אם אכן מספר הפונים ללימודי תואר ראשון בהנדסה ומדעים צפוי לעלות, הרי שפחות מועמדים יבחרו בתחומים אחרים כמו משפטים, מינהל עסקים, מדעי הרוח והחברה. האם אכן כתוצאה מכך אנו צופים ירידה במספר הסטודנטים בתחומים אלה? ואם כן, האם לאור זאת עלינו לנקוט צעדים ברמה הלאומית?

השורה התחתונה היא שהחינוך, אולי יותר מכל תחום אחר, מתאפיין בתהליכים הוליסטיים וארוכים מאוד. ילדים נכנסים למערכת החינוך בגיל שלוש, ולמעט תקופה של שלוש שנים בצבא (הקשורה גם היא להכשרה ולחינוך, במיוחד בקרב מי שהולכים ליחידות פיתוח טכנולוגיות), הם מסיימים את לימודיהם ומשתלבים בשוק הפרטי כ–25 שנה מאוחר יותר, בסוף שנות ה–20 לחייהם. חלק מהם ימשיך בלימודיו גם מאוחר יותר, במקביל או במסגרת הקריירה. עלינו לאמץ מודלים הבוחנים את הרצף החינוכי כולו, ולא מתרכזים רק בהיבט סטטיסטי אחד באחת מהתחנות על הרצף החינוכי. כך נוכל לנצל את המשאבים המושקעים בחינוך באופן המיטבי, המשק יזכה בהון אנושי שיצעיד את החברה כולה קדימה, ואולי גם נפסיק להיות מופתעים מגשמים בחורף.

הכותב הוא נשיא מכללת אפקה להנדסה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker