כסף במקום חופש ביטוי - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כסף במקום חופש ביטוי

לאורך השנים, נהנתה התקשורת ממעמד מקודש כמעט. החקיקה וגם הרגולציה בנושאי מדיה נטו להתעלם מהיחסים המסחריים בין ספקי התוכן לקהל היעד, והכניסו את "האינטרס הציבורי" כמתווך ביחסים אלה. המציאות המשתנה מאתגרת את התפישות הקיימות

תגובות

בפסק דין תקדימי אישר בית המשפט העליון לארגון קולך להגיש תביעה ייצוגית נגד תחנת הרדיו האזורית-חרדית קול ברמה, בשל כך שבמשך שנים ארוכות לא העלתה לשידור נשים. התביעה הוגשה מכוח חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור, הידוע בשמו "חוק המועדונים". פעילי זכויות אדם שיבחו את פסק הדין בשל המסר ששלח בית המשפט לגבי המלחמה באפליה נגד נשים.

אבל פסק הדין משקף גם התפתחות חשובה בנוגע ליחסים שבין אמצעי תקשורת לבין הצרכנים שלהם. אחרי שנים ארוכות שבהן כל הסכסוכים בנושאי תקשורת נשאו אופי של סכסוכים חוקתיים, פסק הדין מהווה שינוי כיוון והחלפה של טיעוני חופש ביטוי בתביעה פשוטה לכסף.

אין זה המרחב היחיד שבו שינוי זה מתרחש. מאז 2012 ועד היום מתקיימת מערכה משפטית חסרת תקדים של עיתונאים למען שמירה על זכויותיהם - מכוח דיני העבודה. הקמת ארגון העיתונאים, הסכסוך בין עיתונאי ynet לבין בעלי האתר בשל עצם ההצטרפות לארגון, תביעת העיתונאי חגי מטר את העיתון "מעריב" על פיטוריו בשל דעותיו, מאבק עיתונאי ערוץ 10, ובימים אלה - מאבק העיתונאים ב"גלובס", מבטאים מעבר מהתמקדות בסכנות לחופש העיתונות, להתמקדות בזכויות סוציאליות.

דוגמה נוספת היא התביעה הייצוגית התלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, שעניינה בכך שתוכן שיווקי לא מסומן ב-ynet הוא עבירה על חוק הגנת הצרכן. זו היתה גם התפישה שהובילה לפני כחודש את חברי הכנסת ינון מגל (לשעבר) ומיקי רוזנטל, להגיש הצעת חוק המתקנת את חוק הגנת הצרכן ומרחיבה את היכולת לתבוע מכוחו בהקשר של תוכן שיווקי. גם כאן, את השאלות החוקתיות-אתיות של עצמאות עיתונאית מחליפה תביעה לפיצוי כספי בשל הטעיית צרכנים.

רדיו קול ברמה. תביעה על אפליית נשים
אלון רון

ברוח זו אפשר לראות את התביעה הייצוגית שהוגשה נגד קול ברמה. הפיקוח הרגולטורי על התופעה המבזה והבלתי-חוקית של הדרת נשים מתחנת רדיו במדינת ישראל היה אטי ומחפיר. הוא שהוביל להבנה שהמרחב של הגנה רגולטורית על הפלורליזם התקשורתי - כשל, ושאם רוצים לייצר שינוי, יש לפנות לכלים מתוך המשפט הפרטי.

לאורך השנים, נהנתה התקשורת ממעמד מקודש כמעט, בשל ההגנה החוקתית הייחודית שהוענקה לה. החקיקה וגם הרגולציה בנושאי מדיה נטו להתעלם מהיחסים המסחריים בין ספקי התוכן לקהל היעד, והכניסו את "האינטרס הציבורי" כמתווך ביחסים אלה. המציאות המשתנה מאתגרת את התפישות הקיימות.

ראשית, רגולציית התקשורת גובה מחיר גבוה ביחס לתועלות שהיא מספקת. שנית, השאלה על מה צריכה לחול הרגולציה ו"מגרש המשחקים העקום" בין המדיה המסורתית לדיגיטלית, מערפלים את התשובה לשאלה את מה יש לאסדר ומי צריך לעשות כן. שלישית, התקשורת עצמה עושה שימוש שקוף ולא משכנע בטיעוני חופש ביטוי, ומשתמשת בהם כעלה תאנה להסתרת אינטרסים כלכליים. היזכרו בטיעוני ערוץ 10 סביב ניסיונותיו לקבל הקלות ברגולציה, כמו גם טענות ערוץ 20 כיום סביב דרישתו לאפשר לו לחרוג מתנאי הרישיון שלו.

ייתכן שיש צורך לשנות את התפישה, ולראות את צריכת המדיה כמופע אחד מיני סוגים רבים של צרכנות. כשמפטרים עיתונאים - צריך ללכת לבית הדין לעבודה. כשעובדות בארגוני תקשורת מוטרדות מינית והמנהלים שותקים - לבקש פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק הטרדה מינית. כשיש הדרת נשים - להגיש ייצוגיות, כשפרטיות נפגעת ופרטים נחשפים שלא לצורך - לחפש סעד בחוק הגנת הפרטיות, ובמקרים של פרסום סמוי ותוכן שיווקי שאינם מסומנים - לתבוע מכוח חוק הגנת הצרכן.

הכותבת היא ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם