לממונה על ההגבלים ממילא לא היתה הסמכות לפסול את מתווה הגז

די לפופוליזם - קוראים היועצים המשפטיים של איגוד תעשיות חיפושי הגז; הממונה, גם אם רצה, לא היה מוסמך לשקול שיקולים שאינם שיקולי תחרות

אלדד כורש וענת ספזניקוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלדד כורש וענת ספזניקוב

באחרונה עלה שוב לכותרות סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים - הסעיף המסמיך את שר הכלכלה והתעשייה לפטור הגבל עסקי מהוראות החוק, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון. עד כה עדיין לא נעשה שימוש בסעיף, ורבים וטובים כלל לא ידעו על קיומו. לא עוד. סמכות הממשלה לאשר את מתווה הגז נשענה על הוראותיו של סעיף זה, ומכאן גם העניין הציבורי וההמולה התקשורתית סביבו. אלא שלמגינת הלב, גם בעניין זה, הרבה מאוד מדברים ומעט מאוד יודעים.

בדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה לפני כשבועיים ניגחה ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) את המשנה ליועץ המשפטי, אבי ליכט, כי לא הממשלה היא שיזמה את השימוש בסעיף והאשימה את כותבי טור זה, המשמשים יועציו המשפטיים של איגוד תעשיות חיפושי הגז, כיוזמי הרעיון לעשות שימוש בסעיף 52 כפלטפורמה המשפטית שעליה יושתת מתווה הגז.

סעיף 52 נכלל בחוק ההגבלים העסקיים מיום שנחקק בנוסחו החדש ב–1988. הצעת החוק הוצגה במליאה על ידי מי שהיה אז שר התעשייה והמסחר, גדעון פת, שכבר בפתח דבריו הציג את החוק כנשען על שני עקרונות בסיסיים השלובים זה בזה: קידום התחרות החופשית מתוך תפישה שהיא האמצעי להבטחת התייעלות, מניעת עיוותים בהקצאת משאבים והגנה על ציבור הצרכנים. ואולם זאת, לצד התפישה שלפיה הגבלים עסקיים עשויים להיות מוצדקים בנסיבות מסוימות. לכן, אל לו לחוק לאסור באופן מוחלט את קיומם ופעילותם, אלא עליו להחיל עליהם פיקוח, שהיקפו ייקבע בכל מקרה ומקרה. לדבריו, החוק נועד למצוא את האיזון הנכון בין שני העקרונות האלה ולבטא את האופי המעשי של התייחסות המחוקק לנושא, בהתאמה מרבית למציאות שבה הוא פועל.

התייחסות כזו לוקה בהיעדר הבנה מהותית ביחס לתפקיד הממונה ולסמכויות שניתנו לו (בעיקר אלה שלא ניתנו לו) בחוק ההגבלים. הממונה, בהתאם לחוק, מוסמך לאשר הסדר כובל אך ורק משיקולים תחרותיים. שקילת שיקולים אחרים מהווה חריגה מסמכות ממש. החוק הסמיך שני גורמים אחרים לאשר הסדרים כובלים משיקולים של תחרות: בית הדין המוסמך לאשר הסדר כובל גם משיקולים של "טובת הציבור", והשר המוסמך כאמור בסעיף 52, לשקול שיקולים של מדיניות חוץ וביטחון לשם החלטה לפטור הגבל עסקי כלשהו מהוראות החוק. סמכויות בית הדין להגבלים וסמכות השר משתלבות ובאות לצד הסמכויות שהעניק החוק לממונה על ההגבלים העסקיים.

הפגנה נגד מתווה הגז
הפגנה נגד מתווה הגזצילום: טלי מאייר

המחוקק קבע סמכויות ברורות - הממונה על ההגבלים אחראי על התחרות בלבד; עם זאת, כשנדרש לשקול שיקולים נוספים, פרט לתחרות, הרשות המבצעת, כלומר השר, היא האחראית אל מול הציבור על שיקולי מדיניות חוץ ושיקולי ביטחון, והיא זו שרשאית לשקול אותם אל מול שיקולי התחרות שמעלה הממונה על ההגבלים העסקיים, ולקבל החלטה בהתאם לאיזון שייעשה בין השיקולים אם הם סותרים.

כך, אפשר להבין מדוע התייחסות להפעלת סמכות זו על ידי השר כאל הפקעת סמכות מידי הממונה על ההגבלים העסקיים היא התייחסות שגויה ופופוליסטית. הממונה, גם אם רצה, לא היה מוסמך לשקול שיקולים שאינם שיקולי תחרות. גם הממונה היוצא, פרופ' דיויד גילה, ציין זאת בכמה הזדמנויות, כי בכל הנוגע למתווה הגז נדרש וראוי היה לשקול שיקולים אחרים נוספים, פרט לשיקולי התחרות. אבל את מי מעניינות העובדות כשאפשר לצעוק? את מי מעניינות מלותיו הברורות של החוק כאשר נגדן ניצבות מלותיו ריקות התוכן של שלט הקרטון בכיכר העיר?

כורש הוא שותף מנהל במשרד עורכי הדין עמית, פולק מטלון, וספזניקוב היא עו"ד במחלקת רגולציה והגבלים עסקיים במשרד. שניהם משמשים גם כיועצים המשפטיים של איגוד תעשיות חיפושי הגז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker