דו"ח העוני הערבי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דו"ח העוני הערבי

הטיעון שהילודה בקרב האזרחים הערבים גבוהה מאשר בשאר האוכלוסייה אינו יכול לשמש תירוץ עוד, מכיוון ששיעור הילודה בקרב אזרחי ישראל הערבים ירד משמעותית בשני העשורים האחרונים

2תגובות

בשבוע שעבר פורסם דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי שהצביע על עלייה בשיעור המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני. העובדה כי כמעט רבע מאוכלוסיית ישראל היא ענייה וכי ישראל הגיעה למקום לפני האחרון והבלתי־מכובד בשיעורי העוני מבין מדינות OECD, שנייה רק למקסיקו, מצביעה על כישלון קשה וארוך שנים.

עם זאת, מצב העוני במדינת ישראל כמעט לא זוכה להתייחסות רצינית, מכיוון שהוא נמצא בשוליים החברתיים, רחוק ממרכז תשומת הלב, ומרוכז בעיקר בחברה החרדית ובחברה הערבית.

צעירים ערבים בכנס בנושא שירות לאומי־אזרחי
דורון גולן/ג'יני

למעשה, ניתן לומר שזהו דו"ח העוני הערבי־חרדי. לפי הדו"ח, שיעור המשפחות העניות הערביות עלה מ–51.7% ב–2013 ל–52.6% ב–2014, וחמור מכך, הנתונים מראים ש–37.4% מהעניים בישראל הם ערבים, בעוד חלקם באוכלוסייה הוא רק מעט יותר מ–20%. בקרב המשפחות היהודיות בישראל כמעט לא חל שינוי בשיעור העוני ב–2014, ולמעשה שיעור העניים ירד מ–13.7% ל–13.6%. זהו אמנם לא נתון מעודד, משום שהמדינה לא מצליחה להקטין את שיעורי העוני, אך הוא מצביע על ההידרדרות המשמעותית היחסית שהיא מנת חלקם של אזרחי ישראל הערבים.

הטיעון שהילודה בקרב האזרחים הערבים גבוהה מאשר בשאר האוכלוסייה אינו יכול לשמש תירוץ עוד, מכיוון ששיעור הילודה בקרב אזרחי ישראל הערבים ירד משמעותית בשני העשורים האחרונים. אינדיקציה טובה לחומרת המצב ניתן למצוא גם במדד הדמוקרטיה ל–2015, שבו ענו 66.5% מאזרחי ישראל הערבים כי הם חשים חלק מקבוצה חלשה או די חלשה, לעומת 28% בלבד מקרב היהודים.

ניתן למנות כמה גורמים נקודתיים שהיתה להם השפעה על ההידרדרות בקרב החברה הערבית — הקיצוץ בקצבות הילדים, האטת הצמיחה מ–3.3% ב–2013 ל–2.6% ב–2014 והמצב הביטחוני במהלך מבצע צוק איתן ואחריו. אך אלה רק סימפטומים של וירוס קטלני בהרבה הקשור בחלוקה לא שוויונית של תקציבים, במעגלים סגורים של תעסוקה וגם בריחוק תרבותי ובעיות פנימיות בקרב החברה הערבית, שמקשות למשל על יציאת נשים לעבודה או על הגירה לאזורי תעסוקה נוחים.

המצב הנוכחי מחייב אסטרטגיה חדשה והשקעה כלכלית בכמה מישורים מקבילים. המישור הראשון הוא טיפול יזום בתחום התעסוקה על ידי פתיחת תקנים המותאמים לנשים ערביות, שיעלה את שיעור השתתפותן בשוק התעסוקה, שהוא כיום כ–30%, ניתוב עובדים ערבים לתעסוקה איכותית ואכיפה נגד אפליה בקבלה לעבודה. המישור השני הוא הקצאת תקציבים למערכת החינוך, שיאפשרו להקטין את הצפיפות בכיתות ולשפר משמעותית את איכות ההוראה ואת הציוד הטכנולוגי שמועמד לרשות התלמידים. המישור השלישי הוא הרחבת שטחי השיפוט של המועצות והקצאת שטחי תעשייה שיאפשרו תעסוקה קרובה לבית לתושבים והכנסות גבוהות יותר לרשויות. המישור הרביעי הוא הגדלה כוללת של הקצאת התקציבים ממשרדי הממשלה לאזורים שבהם חיים אזרחי ישראל הערבים, כך שכספים ממשלתיים יושקעו ישירות על ידי המשרדים ללא תיווך הרשויות הערביות, שלעתים נגועות בכשלים ניהוליים.

עלות תוכנית כזאת לעשור לא תהיה פשוטה לאוצר המדינה ותהיה לא פחות מ–65 מיליארד שקל, כ–6.5 מיליארד שקל לשנה. אך התועלת שתופק מהצמיחה הכלכלית, מפיתוח אזורי הפריפריה ומהשיפור ברמת הלכידות החברתית במדינת ישראל, תכניס למדינה לא פחות ממה שהיא משקיעה. הכלים נמצאים, המחקרים כבר נעשו, והנתונים מונחים על צווארה של החברה הישראלית כאבן רחיים. כעת, על ראש הממשלה, שר האוצר ושר הרווחה מוטלת האחריות לבצע את טיפול השורש החיוני הזה, שבלעדיו תימשך ההידרדרות ותביא בטווח הרחוק לתוצאות הרסניות לחברה בישראל.

הכותב הוא חוקר בחוג לעבודה באוניברסיטת תל אביב ובמכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות