להעביר את מערכות הניקוז לתאגידי המים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להעביר את מערכות הניקוז לתאגידי המים

חוק תאגידי מים וביוב איפשר את העברת מערכת הניקוז העירונית לאחריותם של תאגידי המים אך לא קבע סמכויות נלוות ומקור מימון ■ בכך נוצרת כפילות של עובדים ומהנדסים המתמחים בטיפול בצנרת ברשויות המקומיות - לצד עובדים העושים זאת בתאגיד המים

2תגובות
הצפות באשקלון ועובד עירייה מנסה לנקז ביוב
אילן אסייג

מדי חורף אנחנו חוזים שוב באותן תמונות: הצפות בשל מערכות ניקוז סתומות וקורסות, בין היתר של רחובות, מקלטים ואף דירות קרקע, במיוחד בערי החוף. ושוב נשמעת האמירה: "הכתובת היתה על הקיר".

הטיפול במערכות הניקוז - למעשה "תיעול", שכן מערכות הניקוז הן המערכות הגדולות המונעות, למשל, שיטפונות בנחלים - מופקד בידי הרשויות המקומיות. זאת, בניגוד למשקי המים והביוב, שהועברו לתאגידי המים במסגרת רפורמת חוק תאגידי מים וביוב ב–2001.

חרף הביקורת הציבורית על הקמת תאגידי המים, אין ספק בדרגים המקצועיים כיום שהרפורמה הביאה לשיפור דרסטי במערכות המים והביוב. מקרים של זיהום הסביבה בשל הזרמת שפכים ממערכות ביוב קורסות התמעטו באופן משמעותי.

חילוץ אנשים בשטפונות באשקלון
אילן אסייג

חוק תאגידי מים וביוב איפשר את העברת מערכת הניקוז העירונית לאחריותם שלתאגידי המים בתנאים מסוימים, אך לא קבע סמכויות נלוות ומקור מימון לפעילות של תאגיד שייטול על עצמו את הטיפול בהן. לפיכך, תאגידים בודדים בלבד מטפלים במערכות הניקוז, ואף זאת באופן חלקי ולעתים באופן שאינו מספק, בהיעדר המשאבים הנחוצים.

יש היגיון רב בריכוז הטיפול בתשתיות זורמות בידי גוף מקצועי אחד, ואין טעם לאפשר כפילות ולהותיר ברשויות המקומיות עובדים ומהנדסים המתמחים בטיפול בצנרת - כשיש עובדים העושים זאת בתאגיד המים.

כולם ירוויחו מהשינוי: ראשי הרשויות ייפטרו מהאח­ריות למערכות הניקוז בהיבט של האחריות הסביבתית וגם בהיבט של האחריות הצרכנית והנזיקית לתושבים; תאגידי המים ימקסמו את היתרון לגודל ויאותגרו במשימה הנדסית מורכבת, שתצדיק ביתר שאת את קיומם; וחשוב מכל, התושבים ייהנו משירותי ניקוז משופרים לאין ערוך.

התנאי לכל אלה הוא הקצאת משאבים מלאה לתאגידי המים הן לצורך הקמת מערכות ניקוז חדשות והן לצורך התחזוקה השוטפת שלהן. בנוגע להקמת מערכות, הרשויות המקומיות ייאלצו לוותר על היטל תיעול, והיזמים יידרשו לשלם עלויות פיתוח ("דמי הקמה") גבוהות יותר לתאגידי המים.

בעניין התחזוקה השוטפת, הממומנת כיום מכספי הארנונה, יש להגדיר מנגנון שלפיו התאגיד יקבל תקצוב הולם, אולי באמצעות הגדלת תשלומי המים והביוב השוטפים תוך הפחתה מקבילה של תשלומי הארנונה. כמובן שיש להגדיר בחוק את סמכויות התאגיד לטפל במערכות הניקוז, ובכלל זה סמכויות לטיפול בהצפות ובתוצאותיהן.

רשות המים יושבת בימים אלה על המדוכה בנושא זה בדיוק, וככל שתקדים לטפל בו כן ייטב. זה יהיה נדבך נוסף וחשוב ברפורמה שכבר הביאה לתוצאות מצוינות.

עו"ד פרישטיק הוא שותף במשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', ומומחה בדיני איכות הסביבה ומים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות