דיני הנזיקין הורגים את פועלי הבניין

זול יותר לסכן חיים של בעלי הכנסות נמוכות מאת אלה של בעלי הכנסות גבוהות, והמשפט בישראל מצמיד לפועלי הבניין תג מחיר זול מאד, עד כדי זלזול של הקבלנים בחייהם ובביטחונם ■ מה יכול לתקן את המצב ולהביא להרתעה הולמת?

אורי וייס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פועל על מרפסת באתר בנייה באשקלון
אתר בנייה באשקלוןצילום: אילן אסייג

פועל בניין צנח אל מותו. שוב ושוב נתקלים בכותרת הזאת. אין מדובר בטרגדיה שניחתה בידי הגורל, אלא בתוצאה בלתי נמנעת של כללי המשחק בחברה שלנו. דיני הנזיקין מפצים את משפחת המת בהתאם לכושר השתכרותו. הם מפצים בעיקר על אובדן פרנסת המשפחה. פועלי בניין משתכרים צרור נקוב, ולפיכך הפיצוי שמשפחת הנפגע זוכה לו הוא נמוך.

יתר על כן, המשפחה הנפגעת היא בדרך כלל משפחה חלשה. כך בייחוד לאחר מות מפרנסה. היא לפעמים אינה יודעת על זכותה לפיצוי, או כיצד לממש אותה. כך בייחוד אם מדובר במשפחת פועל זר. בגלל דוחקה, במשא ומתן לפשרה היא אף תיאלץ להתפשר על סכום נמוך ממה שתקבל בממוצע במשפט.

לכן, הפיצוי הממוצע שהקבלנים או חברות הבנייה רואים לנגד עיניהם הוא נמוך. כך גם חברות הביטוח המבטחות את הקבלנים, כשהקבלן מבוטח. לפיכך, קבלנים מועדים להעדפה של סיכון פועלים על פני הימנעות מהפעילות המסוכנת או נקיטת אמצעי זהירות, שיפחיתו את הסכנה או הנזק. זה פשוט עלול להיות זול יותר מבחינתם.

התוצאה הבלתי נסבלת של דיני הנזיקין היא שקבלנים יזלזלו בחיי האנשים החלשים. הזלזול מקורו בתג המחיר הנמוך שהמשפט מציב לחייהם. זול יותר לסכן חיים של בעלי הכנסות נמוכות מאת אלה של בעלי הכנסות גבוהות.

כדי להבין את העיוות ולחשוב על פתרון, כדאי לפנות להתפתחות ההיסטורית של הדין. בדיני הנזיקין המסורתיים בבריטניה, שמהם התפתחו אלה הישראליים, משפחת האדם שנהרג בתאונה אינה זכאית לפיצוי, מתוך תפישה שאי־אפשר למדוד את ערך חיי האדם בכסף. התוצאה הבלתי נסבלת היתה שמשפחת הנפגע נותרה בלי פיצוי; ובנוסף שהיה זול להטיל סכנת חיים בלתי פלילית על אדם; ואף זול יותר להטיל סכנת חיים מסכנת פציעה.

צילום: בלומברג

כלקח מהעיוות הזה שונו דיני הנזיקין בבריטניה, כך שהוכרה זכות משפחת הנפגע לפיצוי עבור אובדן הכנסתם ממותו - את זה אפשר למדוד בכסף. אלא שהפתרון חלקי בלבד: כשלנפגעים יש שכר נמוך גם הפיצוי שמשפחתם מקבלת הוא נמוך, ולכן גם הרתעת המזיק נמוכה. במקרים הללו, הנזקים הבלתי פרנסתיים של המשפחה הם שיעור גבוה מהנזק הכולל יותר מבמקרים שבהם הנפגע התפרנס היטב.

לפיכך, יש לשנות את דיני הנזיקין, כך שעל כל מות אדם בתאונה יהיה סכום פיצוי מינימלי שהמזיק יידרש לשלם למשפחה. יש לדון אם הפיצוי צריך להיות תלוי במשתנים כמו תוחלת החיים הנותרים. בנוסף, עד שישונו הדינים, הרי שיש לקבוע תקני זהירות ובטיחות מחמירים לגבי סיכון כל העובדים בשכר נמוך, ויש לתעדף את הקצאת פקחי העבודה למגזרים תעסוקתיים שבהם איננו יכולים לסמוך על דיני הנזיקין שיובילו להרתעה הולמת.

המדינה והחברה האזרחית גם צריכות לפקח ולוודא כי משפחות נפגעי הפועלים הזרים יזכו לפיצוי הולם. כך שיזכו לצדק מתקן, והדבר גם ירתיע את המעביד מלהטיל סיכונים רשלניים על אותם עובדים.

הכותב הוא עמית מקרן פולונסקי במכון ון ליר
 ומרצה למשפט עסקי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker