לתמוך בסטודנטים מהשכבות החלשות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לתמוך בסטודנטים מהשכבות החלשות

שיעורי הנשירה הגבוהים מהאקדמיה, בעיקר ממקצועות שההרשמה אליהם מלכתחילה מועטה, הם בזבוז משאבים אדיר - לאוניברסיטאות ולמדינה

"60% מהסטודנטים במתמטיקה ופיזיקה נושרים מהלימודים" - כך בישרה הכותרת של מירב ארלוזורוב (TheMarker, 4 בנובמבר). נקודה חשובה נוספת בכתבה הזאת, שדנה בשיעורי הנשירה של סטודנטים ישראלים, היא נשירת הסטודנטים המגיעים מרקע חלש. סטודנטים ממשפחות מרקע סוציו־אקונומי קשה, מהפריפריה, אולי אפילו מילדות ונעורים בצלו של עוני, מציגים נתוני נשירה גבוהים מהממוצע הישראלי. מהנתונים האלה פשוט להסיק כי ישראל מבזבזת את כוח האדם המצטיין שלה בגלל אטימות וחוסר ראייה חינוכית־כלכלית לטווח הרחוק.

רפי לוי הוא סטודנט להנדסת חשמל בן 25 שמגיע מירוחם. לאקדמיה הגיע רק ארבע שנים אחרי שסיים את השירות הצבאי - לצד השלמת בגרויות ופסיכומטרי, לוי עבד קשה כדי לעזור למשפחתו, בת שבע הנפשות, לפרנס עצמה. כיום, בתחילתה של שנת הלימודים השנייה בלימודי הנדסה, לוי מעיד כי הוא שורד בקושי.

וזה לא בגלל הלימודים המפרכים, כי אם בשל חוסר הזמן שנותר לו להשקעה בהם, אחרי שעות העבודה הרבות שעליו להשקיע לשם קיום בתקופת הלימודים. שלא לדבר על העזרה שהוא עדיין משתדל להפנות למשפחתו בדרום. אין שום ספק כי עם סיוע נכון, לוי היה צולח את לימודיו בהצטיינות ומתקדם להיות איש מקצוע שכה נחוץ למדינת ישראל. אבל כל זה מוטל בספק.

סטודנטים ב אוניברסיטה תל אביב
טלי מאייר

מחקרה של פרופסור סיגל אלון מאוניברסיטת תל אביב, מומחית בחקר נשירה אקדמית, מציג דרך כתבתה של ארלוזורוב נתון של 34% נשירה בישראל. מיקום לא מחמיא כשבמדינות מצטיינות, כמו יפן וטורקיה, שיעור הנשירה הוא רק 10%. אלון מייחסת את שיעורי הנשירה הגבוהים גם לתמיכה כלכלית מועטה בסטודנטים הישראלים. היא גם נוגעת במקצועות המדעיים, שבהם הנשירה גבוהה במיוחד.

וכאן מתעורר החשש הגדול לחיי המיזם המופלא שצמח כאן ב-20 השנים האחרונות - אומת הסטארט־אפ, המושתתת על הון אנושי של מהנדסים ומדענים. מה יעלה בגורלה כשדור העתיד של מהנדסים ופיזיקאים לא מצליח לחצות אפילו את משוכת האקדמיה?

שיעורי הנשירה הגבוהים הללו, בעיקר ממקצועות שההרשמה אליהם מלכתחילה מועטה, הם בזבוז משאבים אדיר - לאוניברסיטאות ולמדינה. אבל איך ישרוד לוי במבחניו ובעומס המטלות, כשהלחץ הכלכלי האדיר שהוא נושא על כתפיו לא מאפשר לו את ההשקעה הנדרשת בלימודיו? איך ייווצר דור חדש של פורצי דרך ומודלים לחיקוי, שיעודדו את הדור הבא של צעירי הפריפריה לפנות לאפיקים עתירי ידע? מי יזהה את המהנדס המבריק שהולך לאיבוד כאן, ויעניק לו את המעטפת הכה חיונית לו ולנו כמדינה? איך הממשלה, שזועקת "הבו לנו מהנדסים", תסביר לעצמה את בזבוז המשאב החשוב ביותר שלה בגלל עיוורון לתמונה האישית היומיומית של לוי?

תמיד תהיה נשירה. אבל האקדמיה והמדינה חייבות לגבש תוכנית שבאמצעותה הסינון והניפוי משורות האקדמיה יהיו על בסיס מקצועי וענייני בלבד. הטוב והמצטיין - בפנים, החלש בלימודים - בחוץ. אבל חולשה הנובעת מבזבוז זמן לימודים יקר על עבודה קשה לשם מימון הלימודים, כמו גם אוכל ודיור - אין לה מקום במערכת המעריכה את המשאב האנושי שלה ורואה לנגד עיניה בבהירות את הדור הבא של המדענים, החוקרים והמהנדסים שיצעידו אותנו קדימה.

אם לא נשכיל לתמוך באותם סטודנטים, הבאת מהנדסים ומתכנתים מהודו היא רק שאלה של זמן. ראייה מוגבלת לטווח רחוק תמשיך לחטוא לצרכינו הקיומיים וליכולת קיומנו הבטוח כאן בעתיד.

הכותב הוא מנכ"ל קרן אייסף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות