לשמור על הכבוד של השר דרעי - 
בלי לפגוע באזרחי ישראל

הטבת מס מיטיבה אמנם עם מקבליה, אבל מעבירה את נטל המס אל יתר האוכלוסייה, ובכך מרעה את מצבה

מיכאל שראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכאל שראל

בימים האחרונים מתעקש השר לפיתוח הנגב והגליל, אריה דרעי, שהממשלה תיישם את ההבטחה שקיבל בעת הרכבת הקואליציה: סיוע לשכבות החלשות באמצעות מע"מ 0% על חלק ממוצרי היסוד, כמו תחבורה ציבורית. אף שהוצעו לו כמה חלופות למע"מ 0%, שבחלקן מיטיבות הרבה יותר עם האוכלוסייה שהוא מתיימר לייצג, דרעי לא מוכן להתפשר. נראה שהכבוד של השר חשוב מכל שיקול אחר.

כמעט כל הכלכלנים הרציניים, הן במדינת ישראל והן ברחבי העולם, סבורים שסיוע לשכבות החלשות בדרך של מע"מ 0% הוא שטות מוחלטת. הם מבססים את השקפתם על שני הסברים: מע"מ 0% לא ממש עוזר לשכבות החלשות - כמעט בכל המקרים ניתן לעזור לשכבות החלשות הרבה יותר באמצעות מענק גולגולת פשוט (כלומר מתן קצבה אחידה לכל אדם במדינה), משום שכמעט כל המוצרים במשק מתאפיינים בצריכה גדולה יותר על ידי משקי הבית בעלי ההכנסה הגבוהה, והסיבה השנייה היא ששיטה זו סובלת מכל החסרונות של הטבות מס (ובמיוחד של הטבות מע"מ).

לטובת הקוראים שאינם בקיאים במדיניות מסים, נזכיר בקצרה את החסרונות הבולטים של הטבות מס באופן כללי ושל הטבות מע"מ 0% בפרט. הטבת מס מיטיבה אמנם עם מקבליה, אבל מעבירה את נטל המס אל יתר האוכלוסייה, ובכך מרעה את מצבה (הטבות מס מחייבות העלאה של שיעורי המס כדי לממן את עלותן). הטבות מס מעוותות את חלוקת הנטל, אבל תוך כדי כך מסבכות את חוקי המס, מעודדות התחמקות והימנעות מתשלום מס־אמת, פוגעות ברווחתו של כלל הציבור ומסתירות את ההיקף האמיתי של מעורבות הממשלה במשק.

מוקשי המס

הפגנה נגד מע"מ על ירקות ופירותצילום: טס שפלן

לכן, הטבות מס אינן משחק־סכום־אפס: תוצאתן אינה שינוי ניטרלי של סדרי העדיפויות, שבמסגרתו קבוצה אחת מרוויחה וקבוצה אחת מפסידה, והרווח של הקבוצה הראשונה מתקזז בקירוב עם ההפסד של הקבוצה השנייה. המאפיין הבולט של הטבות מס רבות הוא שמוענקת לקבוצה אחת הטבה שהתועלת המצרפית הגלומה בה נמוכה לאין־ערוך מהעלות המוטלת על יתר הציבור. להלן כמה מה"מוקשים" שטמונים בהטבות המס:

1. הטבות מס גורמות לעיוות של הקצאת המקורות במשק (כתוצאה מניסיון "לנצל" את הזכאות להטבות המס) ולפגיעה ביעילות ובפריון.

2. הן מייצרות שתדלנות ולחצים של אינטרסנטים על מקבלי ההחלטות, במטרה להרחיב עוד יותר את תחולתן של הטבות המס. לחצים אלה כשלעצמם גורמים עיוות נוסף בהקצאת המקורות, ביעילות ובפריון במשק. ככל שהאינטרסנטים מזהים נכונוּת של הממשלה להגדיל את הטבות המס, הסיכוי להצלחת מאמציהם עולה, והדבר ממריץ אותם להגביר את לחציהם ואת שתדלנותם.

3. ההטבות עלולות לשמש לעקיפת כללים פיסקליים המגבילים את ההוצאה, ולטשטוש גודלה האמיתי של מעורבות הממשלה - בניגוד לכללי שקיפות ציבורית ולמטרה המוצהרת של חקיקת כללים פיסקליים.

4. הטבות מס מעמיסות נטל נוסף על שלטונות המס, הנאלצים להקדיש חלק מתקציבם למניעת שימוש לרעה בהטבות, וכן על מקבלי ההטבות, הנדרשים להוכיח את זכאותם.

5. אין דיון ציבורי ראוי בדבר התועלת שבהטבות המס, ומכאן שרובן אינן זוכות באישור תקופתי, להבדיל מתקציב ההוצאות של הממשלה, שמאושר בחוק הכנסת מדי שנה. לרבים נדמה כי באמצעות הטבות המס ניתן להשיג יש־מאין, מכיוון שעלותן אינה ידועה לכל. יש שיטענו כי אין להן עלות כלל. לא חסרות מטרות נעלות שראוי לתמוך בהן: משפחות חד־הוריות ומשפחות ברוכות ילדים, עולים חדשים ותושבים חוזרים, זוגות צעירים ופנסיונרים, חיסכון לטווח ארוך וחיסכון לטווח קצר, נשים ואם אפשר גם גברים. לכל המטרות האלה יימצא המציע לסייע, והדרך - הטבות מס, גם אם במחיר של עיוות המערכת ותחושה של אי־צדק בקרב משלמי המס המלא.

מעבר לכל החסרונות האלה, בעיה בולטת היא משך השפעותיהן. תוחלת החיים של הטבות המס ארוכה למדי. גם הטבה זמנית, כמו הזיכוי במס בגין עבודה במשמרות שהונהגה ב–1986 לשנה אחת בלבד, זוכה בהארכה מדי שנה עד לימים אלה. ניתן לשער שהוצאה תקציבית חלופית לא היתה מאריכה ימים כמותה.

אכן, בפועל קשה מאוד לבטל הטבת מס, גם אם קיימת הסכמה כללית שההטבה אינה משיגה את יעדיה או שאינה האמצעי המתאים להשגת יעדים אלה. נראה שהדבר נכון במיוחד בכל הקשור להטבות מע"מ. על הטבות המע"מ שהוענקו בעבר (על פירות וירקות, על שירותי תיירות וכן על רוב המוצרים והשירותים המשווקים באילת) מוטחת ביקורת רבה מצד כלכלנים, ויש הסכמה כללית שאילולא היו הטבות אלה קיימות והיה מתקיים כיום דיון לגבי הענקתן - הן לא היו זוכות בתמיכה מקצועית וציבורית.

גופים מקרו כלכליים בינלאומיים, ובראשם OECD ו–IMF, המליצו לבטלן. ממשלות לדורותיהן ניסו לבטל את הטבות המע"מ במשך השנים, אבל ללא הצלחה - בעיקר לנוכח הקושי הציבורי הכרוך בכך וההתארגנות הפוליטית של הנהנים מההטבות, הנאבקים על שימורן.

הטוב שבהטבה

מדוע, אם כן, הטבות מע"מ 0% אהובות כל כך על חלק מנבחרי הציבור? משום שכל חבר כנסת שאפתן, פעיל חברתי או איש ציבור המעוניין בחשיפה תקשורתית ובחיזוק תדמיתו החברתית יכול להעלות הצעה למע"מ 0% שנועדה "להקל" על ציבור מסוים. ההצעה מגדירה את הזכאים להטבה, כך שרבים מאוד האנשים שיהיו צפויים ליהנות מההקלה.

יתרה מזאת, ה"הקלה" הכלולה בהצעה מוגדרת היטב - כך שהציבור יבין בקלות את המשמעות שלה ואת השלכותיה. מצד שני, בהצעות אלה נזהרים לא לפרט את העלות האמיתית שלהן ולהסביר מי צפוי לשאת בהן.

ראשי ממשלה ושרי אוצר עמדו בעבר פעמים רבות בפני יוזמות פופוליסטיות לקביעת מע"מ 0% כזה או אחר. הם כמעט תמיד גילו אחריות ממלכתית, ומתוך ראייה רחבה של טובת המשק והחברה התנגדו נמרצות ליוזמות אלה (כתבתי "כמעט", משום שבמקרה של שר האוצר הקודם, לא רק שהוא לא התנגד ליוזמת 0% על דירות לזכאים — אלא אף נטל את הובלת היוזמה האומללה ההיא).

נקווה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, משה כחלון, מודעים לגודל האחריות המוטלת עליהם. מוטלת עליהם המשימה הלא־פשוטה של מציאת פתרון שגם ישמור על קדושת כבודו של השר דרעי וגם ימנע נזק כבד לציבור הרחב.

הכותב היה הכלכלן הראשי באוצר, וכיום בכיר בפורום קהלת לכלכלה

צילום: טס שפלן

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker