האיוולת והטרגדיה שבקיצוץ התמיכה
 בבתי הספר הכנסייתיים - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חינוך

האיוולת והטרגדיה שבקיצוץ התמיכה
 בבתי הספר הכנסייתיים

לא ברור מה מנסה הממשלה להשיג בהחלטתה לקצץ בתמיכה לבתי הספר הכנסייתיים - מבחינה סוציולוגית, ברור שמדובר בשמנה וסלתה של החברה הערבית

5תגובות

בית הספר הצרפתי ביפו לא שבת מאז 1882. השנה, לראשונה, לאחר 130 שנות פעילות תחת שלטון עותמאני, בריטי וישראלי, הוא סגר את שעריו במשך כחודש. במשך השנים הקפידה הנהלת בית הספר להלך בין הטיפות ולתמרן בין מדיניות הכנסייה לריבון הפוליטי. במיוחד מאז 1948 נזהר בית הספר ונמנע מפוליטיזציה ומכל עימות מיותר עם השלטון הישראלי.

לכן, הנהלת בית הספר הצרפתי לא גילתה סולידריות עם בתי הספר הערביים הממלכתיים כשאלה שבתו, למשל ביום האדמה ובאירועי אוקטובר 2000. כמו כן, בית הספר נמנע מהטפה דתית והפריד באדיקות בין דת לחינוך. בראייה רחבה ניתן לומר שרצונו של הממסד הנוצרי בכללותו היה פשוט לשרוד במערכת החינוך הישראלית.

Ori~

לא ברור מה מנסה הממשלה להשיג בהחלטתה לקצץ בתמיכה לבתי הספר הכנסייתיים. מבחינה סוציולוגית, ברור שמדובר בשמנה וסלתה של החברה הערבית, שממנה יוצאת אליטה יצרנית, דינמית וקוסמופוליטית, הדוברת לעתים ארבע שפות - משאת נפשו של כל שלטון בר־דעת.

בתי הספר הכנסייתיים מלמדים לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך הישראלי, מלבד כמה בתי ספר צרפתיים ובריטיים שבהם לומדים, נוסף על רוב ערבי, קומץ יהודים ועולים מחבר מדינות העמים. כיפואים שלמדו בבית הספר הצרפתי, אנחנו מוקירים את הזכות שניתנה לנו לקבל חינוך רב־תרבותי, חופשי מאינדוקטרינציה ציונית או פלסטינית - חינוך שהתאפשר באופן אירוני בחסות הקולוניאלית־אימפריאלית של התרבות הצרפתית.

אין זו יד המקרה שמתוך כיתתנו הקטנה (חמישה ערבים - ארבעה מוסלמים ונוצרי - יהודי אחד, כפולת דת אחת, אפריקאית ושני צרפתים) יצאו ארבעה מרצים באוניברסיטאות בישראל ובחו״ל (מתמטיקה, אנתרופולוגיה, משפט מוסלמי ופסיכואנליזה), שני משפטנים, מהנדס ורופא.

התוצאה הבלתי-מתוכננת של הקיצוץ בתמיכה תעצים את התסכול המתמשך בקרב האוכלוסייה הערבית, העומדת לצד מוסדות החינוך הכנסייתיים. בהפגנות ברחבי המדינה כבר ניכרת אווירה המאפיינת מיעוט לאומי מודר, שנשללת ממנו זכות יסוד. המחאה החברתית מנוסחת במונחים של אזרחות, דמוקרטיה ושוויון זכויות - אבל כפי שקרה מאז אירועי אוקטובר, השיח הציבורי יבטא חוסר אונים וניכור גובר מהחברה הישראלית.

ניתן לראות זאת בסיסמאות (המתונות מאוד עדיין) בעברית, ערבית, אנגלית וצרפתית. כמה דוגמאות: "הזעם השוצף מגיע" (ציטוט משיר על ירושלים של פיירוז), "ללא בתי ספר נוצריים בישראל אין זהות", "דמוקרטיה ושוויון", "כבדו את זכויותינו כאזרחים ישראלים", ו"כדור השלג מתגלגל".

הניטרליות היחסית של הממסד הנוצרי נשענת מבחינה היסטורית על מדיניות הפרד־ומשול של ממשלות ישראל, שאיפשרו פריוויליגיות לנוצרים, שלא ניתנו למוסלמים (בעיקר בתחום נכסי ההקדש ועצמאות בתי הדין הכנסייתיים, לעומת בתי הדין השרעיים). אבל זאת טעות לחשוב שבתי הספר הכנסייתיים הם מגזריים-דתיים - שהרי הם משרתים את האליטה של כלל האוכלוסייה הערבית. עם בתי הספר האלה נמנים כמה מן המוסדות ההישגיים בישראל, שאיפשרו חינוך בר־השגה גם לתלמידים מעוטי יכולת.

הקיצוץ בתמיכה לבתי הספר הכנסייתיים יביא לעלייה דרסטית בשכר הלימוד וישפיע עמוקות על המבנה המעמדי של החברה הערבית. אין מנוס מהמסקנה שהממשלה מנסה להביא לחיסול חברתי דווקא של המעמד הנאור והמשכיל ביותר בחברה הערבית, יחד עם החברה האזרחית הערבית בכללותה (בדומה לחוק התרומות).

המסר הברור, שעד עתה הופנה בעיקר לאוכלוסייה המוסלמית, שלפיו הם אינם אזרחים שווים, מופנה כעת דרך בתי הספר הכנסייתיים אל כלל האוכלוסייה הערבית. מסר כזה לא רק שיטשטש את ההבחנות בין מוסלמים לנוצרים, שעליהן עמלו שירותי הביטחון שלהם היתה גם דריסת רגל גסה במערכת החינוך - אלא יאחד את כלל האזרחים הערבים כקורבנות של המשטר.

אי־אפשר שלא להזדהות עם כ-30 אלף הורים הרואים בעיניים כלות כיצד המסים שהם משלמים מממנים התנחלויות ובתי ספר דתיים, כמו אלה הפועלים במסגרת מעיין החינוך התורני - בעוד החינוך שהם מבקשים לילדיהם ממוקם בתחתית סדר העדיפויות. הטעות האסטרטגית שנעשתה מאז הקמת המדינה, בכך שהביאה לניכור המיעוט הערבי בישראל (83% ממנו מוסלמים) תחזור ללא ספק על עצמה. בפרפרזה על דברי מרקס ניתן להיווכח שהמדיניות הישראלית חוזרת על טעותה: פעם כטרגדיה ופעם כאיוולת.

מונטרסקו הוא פרופסור בחוג לסוציולגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה המרכז-אירופית בבודפשט. אבו רמדאן הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה. הכותבים הם בוגרי בית הספר הצרפתי ביפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם