דעה

מנכ"ל האוצר // הבנקים לחוצים? שיתמקדו בהתייעלות. הדואופול הוא לא גזירה משמים

הריכוזיות הגבוהה ומיעוט התחרות בין הבנקים גורמים לכך שהאזרח הקטן משלם יותר על שירותים בנקאיים מצומצמים

שי באב"ד
שי באב"ד

יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, יאיר סרוסי, מציג במאמרו ("כן לתחרות, לא לכפייה", 24.9, TheMarker) את השקפת עולמם של הבנקים ומנסה לצייר תרחיש שבו התחרות בשוק הבנקאות עלולה לפגוע ביציבות הבנקים והמערכת הפיננסית. כל זאת, כאשר אנו מובילים מהפך של ממש להפחתת הכוח הריכוזי של הבנקים על משקי הבית והעסקים הקטנים.

סרוסי טען כי בכל העולם הבנקים מחזיקים בחברות כרטיסי האשראי, אך שכח להזכיר לציבור הקוראים כי בכל מקום בעולם קיימת נגישות למערכת הסליקה של חברות האשראי גם לחברות שאינן בנקים ו/או כרטיסי האשראי המוחזקים על ידם. יתרה מכך, כאשר שוק כרטיסי האשראי כולו מוחזק על ידי הבנקים נוצר ניגוד עניינים אינהרנטי — כאשר כל בנק במשק מחזיק ב"צינור" אשראי העלול להיות מתחרה הפוטנציאלי שלו בשוק הקמעוני ומשקי הבית.

ציון קינן ויאיר סרוסיצילום: עופר וקנין

הרי ברור שחברת "בנק קארד", לדוגמה, לא תתחרה בבנק המחזיק בה במתן אשראי ולא תפחית מרווחי ריבית. כך נוצר מונופול טבעי המורכב מהבנקים המובילים בלבד. אלה שולטים לא רק בשוק האשראי אלא גם במגזר העסקי ובפעילותו בהווה ובעתיד. כיום אנו מבינים שהמונופול של הבנקים אינו טבעי, והשליטה של הבנקים בשוק האשראי איננה גזירה משמים.

בעוד שללווים הגדולים יש נגישות טובה יותר לאשראי הבנקאי, נוסף על חלופות גיוס האשראי ממקורות חוץ־בנקאיים, דווקא מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, אשר מהווה מנוע צמיחה משמעותי למשק ומייצר את מרבית מקומות העבודה, סובל מנגישות נמוכה למערכת הבנקאות. הריכוזיות הגבוהה ומיעוט התחרות בין הבנקים גורמים לכך שהאזרח הקטן משלם יותר על שירותים בנקאיים מצומצמים. במאמרו ניסה סרוסי לצייר את טענת הריכוזיות בשוק הבנקאות כבת חלוף, ואולם בחינה של המערכת הבנקאות הישראלית בהשוואה למדינות אחרות מעלה כי היא אחת המערכות הריכוזיות ביותר בעולם.

על פי דו"ח ועדת זקן, חלקן של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות הוא 95% מסך הפעילות. זהו תקדים בינלאומי שבמשק בקנה המידה של ישראל, שבו פועלות שלוש חברות כרטיסי אשראי בלבד, אשר "נשלטות על ידי שלוש הקבוצות הבנקאיות הגדולות, המהוות אוליגופול הן בתחום ההנפקה והן בתחום הסליקה", כך לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת. לפי הדו"ח, "הגברת התחרות בין החברות הללו יכולה להיעשות על ידי הפרדתן מהבנקים". בנוסף, המפקח על הבנקים היוצא הציג בדו"ח נתונים שלפיהם קיים חשש לתחרות נמוכה במיוחד, הגוררת מחירים גבוהים במגזרי הפעילות הקמעוניים של הבנקים (משקי בית ועסקים קטנים ובינוניים). כצפוי, בהשוואה בינלאומית נראה כי הרווחים של הבנקים ממשקי הבית גבוהים באופן משמעותי, כאשר מלאי האשראי לפלח השוק הנ"ל מוגבל גם הוא ונמצא במגמת ירידה מתמדת.

האחזקה הצולבת של קבוצות הבנקים בחברות האשראי ושליטתן הבלעדית בכלי הקצאת האשראי יוצרות בעיות נוספות. מלבד שליטה מלאה על המידע וכימות הסיכון של הלווה, היעדר התחרות יוצר מעגל קסמים: הריבית שחברות האשראי גובות גובלת בריביות של השוק האפור ומגיעה לכ–10% ריבית שנתית. הוצאות הצרכנים על ריביות גדולות מעמיקות יותר את חובות הלווים לבנקים דרך הלוואות ומשיכות יתר, והם נאלצים להשתמש במנגנוני פריסת התשלומים הנשכניים של החבות וחוזר חלילה.

הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים היא רק צעד משלים לצעדים נוספים שמתגבשים ונבדקים במשרד האוצר. בימים אלו מנוסחות מסקנות ועדת שטרום, ועדה משותפת של שר האוצר ונגידת בנק ישראל, שעסקה בהפחתת עלויות והגברת הנגישות בשוק הבנקאות והאשראי בפרט. אנו מבינים כי הבנקים נלחצים בעודם רואים את הרפורמה של שר האוצר קורמת עור וגידים. אנחנו מציעים להם לנצל את הרפורמה לטובתם ולטובת האזרחים, ולהתמקד בהתייעלות ובחיזוק היציבות.

הכותב הוא מנכ"ל משרד האוצר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker