הריבית הגבוהה היא רק ההתחלה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הריבית הגבוהה היא רק ההתחלה

חברות כרטיסי האשראי הן היהלום שבכתר של המצב הלא־תחרותי והריכוזיות הקיצונית, המאפיינים את שוק הבנקאות בישראל

7תגובות

במאמרו אודות הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים ("כן לתחרות, לא לכפייה", 24.9, TheMarker), תהה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים יאיר סרוסי, "האם מכירת הבעלות על חברות כרטיסי האשראי, כצעד כפוי, היא מידתית או הגיונית". סרוסי טען כי מדובר בצעד קיצוני ומזיק, שכן מחירי האשראי המוצעים לציבור על ידי חברות כרטיסי האשראי הם סבירים.

זאת ראייה צרה ומגמתית של הנושא. גם אם נרצה להאמין שחברות האשראי נותנות אשראי זול (כאשר למעשה הן גובות ריביות של כ–10%), הרי שמדובר בחלק קטן מפעילותן. עיקר ההכנסות והרווח הוא מעמלות שמשלמים בתי העסק אשר מגלגלים אותן לצרכנים, או מדמי כרטיס מהצרכנים עצמם — כ–2,200 שקל לשנה למשפחה בישראל.

חברות כרטיסי האשראי הן היהלום שבכתר של המצב הלא־תחרותי והריכוזיות הקיצונית, המאפיינים את שוק הבנקאות בישראל. על כן, סביר שהפרדתן מהבנקים תתרום להגברת התחרות בענפי התשלומים ומתן האשראי בפרט ובענף הבנקאות בכלל.

עיון בדו"חות הכספיים של חברות האשראי ובדו"חות המחקר של הכנסת, מגלה רווחיות יוצאת דופן, ברמה של יותר מ–20% תשואה על ההון. לא בכדי מכונות חברות כרטיסי האשראי "הפרות החולבות של הבנקים", ותרומתן לשורת הרווח גדולה משמעותית ביחס להכנסות. אם מביאים בחשבון תשלומי העברה שטיבם אינו ברור בין חברות האשראי לבין הבנקים הבעלים, מקבלים אחוזי תשואה פנטסטיים ממש על ההון — סימן ברור לכשל שוק קולוסאלי, לנצלנות ולסחיטת הציבור ללא כל הצדקה.

בלומברג

גם הרשות להגבלים עסקיים נתנה את דעתה על המצב העגום בשוק כרטיסי האשראי. כך למשל, הוכרזו חברות כרטיסי האשראי הסדר כובל שאושר על ידי בית הדין להגבלים עסקיים, תוך הפעלת הסכם פשרה להורדת העמלה הצולבת, המהווה את תשלומי הקישוריות בין חברות כרטיסי האשראי. ברור שהסדר כובל זה הוא הד לכך שארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים הם הבעלים של חברות כרטיסי האשראי.

זאת ועוד, ליבת העסקים של חברות כרטיסי האשראי היא מעין שקר מוסכם: בעולם שבו עלות המחשוב ותקשורת הנתונים נהפכה זניחה, מחריד לחשוב שחברות האשראי גובות מאתנו יותר מ–3 מיליארד שקל לשנה עבור שירות התשלומים בכרטיסי האשראי. לא פלא שחברות כרטיסי האשראי ובעליהן הבנקים חוסמים את רפורמת הדביט שמנסה הממשלה לקדם לטובת הצרכנים, שכן אז השקר ייחשף, והכנסותיהם ייפגעו קשות.

עובדה נוספת הראויה לציון היא התשתית הטכנולוגית המונופוליסטית לביצוע עסקות התשלום באשראי — חברת שב"א. המדובר בחברה שבבעלות חמשת הבנקים הגדולים, שאחראית לכל התעבורה הקשורה בעסקות בכרטיסי חיוב. כפי שניתן לצפות ממונופול בנקאי, שב"א חוסמת מתחרים מכניסה לשוק, על ידי הערמת קשיים להתחברות ל"מתג" שהיא מפעילה. בימים אלה אמור היה להסתיים מהלך שיזמה רשות ההגבלים, להכנסת תחרות לענף על ידי פתיחת שב"א לשחקנים חדשים. באופן לא מפתיע, פנו הבנקים ושב"א לרשות ההגבלים על מנת לדחות את המועד שוב — כלומר, לדכא את התחרות.

הבנקים מנסים למקד את השיח בעניין הפרדת כרטיסי האשראי, כנושא כמעט יחיד העומד על הפרק לצורך הגברת התחרותיות. זוהי מן הסתם טקטיקה שמטרתה למזער נזקים. אולם, צעד זה של הפרדה הוא רק אחד מכמה צעדים משמעותיים שיש לנקוט על מנת להכניס לשוק הבנקאות תחרותיות בריאה, הוגנת ויציבה. יש לשאוף לכך שוועדת שטרום ושאר קובעי המדיניות יראו את התמונה באופן רחב זה, ולא באופן צר כפי שהבנקים רוצים, ויפתחו את השוק אחת ולתמיד — לטובת הצרכנים.

ד"ר פרימק הוא חבר קבוצת צדק פיננסי, הנלחמת ביוקר המחיה הפיננסי ועלויות שירותי הבנקאות בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות