משנים את הכללים - בדיעבד

יש משהו בעייתי ומקומם בניסיון להצביע על "אשמים" במציאות שכולם - כולם, ללא יוצא מן הכלל — היו שותפים ליצירתה

יעל גרוסמן
יעל גרוסמן

ב–2008 זרק הממשל האמריקאי אבן לאגם הבנקאות הבינלאומית השמרני והסולידי, עם פרשת UBS - אבן שעושה גלים עד היום. הפרשה, שנתפשה בתחילה כאיזוטרית, התגלתה כתחילתו של מהלך חובק עולם, שמטרתו הסופית היא גביית מס אמת מאזרחים אמריקאים שמסתירים את כספם במדינות אחרות.

לצורך מימוש מטרתו הסופית, השתמש הממשל האמריקאי בכלים שאיש לא העלה על דעתו שישתמש בהם: דרישת מידע מבנקים זרים, העמדה לדין פלילי בארה"ב של בנקים ושל בנקאים זרים וסנקציות פיננסיות נגד שלוחות של בנקים זרים בארה"ב. בעקבות זאת התחילו מדינות נוספות לנקוט צעדים דומים, וכיום צועד העולם לכיוון של שקיפות וחילופי מידע בנקאי. כל מי שחפץ בחלוקה צודקת יותר של נטל המס צריך לברך על התהליך.

הבנקים בישראל התחילו להשתלב במגמה העולמית ב-2008, וביצעו מהלכים נרחבים להטמעת כללי השקיפות הבינלאומיים. אף שהמפקח על הבנקים גיבש נוהל בנושא רק השנה, פעלו הבנקים בישראל זמן רב לפני כן להתאמת נוהליהם למציאות הבינלאומית החדשה. החקיקה שמחייבת בנקים זרים להעביר לרשויות המס בארה"ב מידע על אזרחי ותושבי ארה"ב (FATCA) זירזה את פעילותם בנושא. גם המחוקק הישראלי נכנס לתמונה, והתחיל לקדם חקיקה שתקל על חילופי מידע בין ישראל למדינות אחרות.

צילום: רויטרס

המטרה, אם כן, הושגה. המהלך להגברת השקיפות הבינלאומית ולגביית מס אמת הותנע בישראל. ואולם הרשויות אינן מסתפקות בכך, ורואות לעצמן חובה לחפור בעבר ולחפש "אשמים".

יש משהו בעייתי ומקומם בניסיון להצביע על "אשמים" במציאות שכולם - כולם, ללא יוצא מן הכלל — היו שותפים ליצירתה. עד לאחרונה לא מנע מעצמו איש בישראל את ההנאה מכספים "זרים" רק מפני שאולי לא שולם עליהם מס במדינתם. הכוונה בביטוי "זרים" היא בעיקר ליהדות העולם, שישראל יצאה מגדרה כדי לגייס מהם כל דולר בתרומות, בהשקעות או בהפקדות. אי־אפשר להתעלם מכך שכל כספי התרומה וההשקעה, שאף אחד לא העלה על דעתו לבדוק אם שולם עליהם מס במדינת המקור, יכלו לזרום ארצה רק דרך הבנקים בישראל, והמפקח על הבנקים ראה זאת כפעילות לגיטימית.

מכיוון שעבירות מס אינן עבירות מקור לפי החוק בישראל, שררה תפישה שלפיה המס אינו מעניינם של הבנקים. בביקורות שערך המפקח על הבנקים והדיווחים שקיבל לא הוסתר ממנו דבר, שכן הפעילות נתפשה על ידי הבנקים כתקינה. רק באחרונה ממש, ב–2015, הורה המפקח לבנקים לדרוש מלקוחותיהם הוכחות בדבר תשלום מס.

המדינה אף הגדילה לעשות כשגייסה בשנים הרלוונטיות כספים מיהדות העולם באמצעות איגרות בונדס למוכ"ז, שמקנות זכויות למי שמחזיק בנייר, ומאפשרות לו לתרום לישראל מבלי לחשוף את זהותו. בנושא מעורבים, אם כן, לא רק הבנקים, אלא גם הרשויות והרגולטורים. לכן, עתה, כשמתנהלת הבדיקה, הנבדקים הם גם הבודקים. מבקר המדינה בודק את המפקח על הבנקים, שתוך כדי הבדיקה בודק את הבנקים, אשר במקביל בודקים את עצמם.

היה נכון יותר שהמדינה תכיר בכך ששינוי הכללים בזירה הבינלאומית הביא עמו לשינוי בישראל. היה עליה להכיר בכך שגם בנושא הזה ישראל נגררה אחר התהליך הבינלאומי, ולא הובילה אותו. לכן, רצוי שהיא והרגולטורים יחילו על עצמם את הכלל הישן והטוב, שלפיו מי שיושב בבית זכוכית, או במבנה אחר שנבנה מכספים שאיש לא פישפש בציציותיהם, עדיף לו שלא יידה אבנים.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בתחום איסור הלבנת הון, ומייצגת את בנק לאומי בעניינים שונים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker