הסיכון הוא פריווילגיה של עשירים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסיכון הוא פריווילגיה של עשירים

האמת הפשוטה היא שיזמות היא פריווילגיה בישראל - וזו אחריות המדינה לפעול כדי לשנות את המצב דרמטית

ליזמים אין גן מיוחד לסיכונים מושכלים - יש להם כסף מהבית. המשפט הזה, שמסכם את ההומוגניות המאפיינת את עולם היזמות, פותח כתבה שהתפרסמה לפני כמה שבועות במגזין הכלכלי הדיגיטלי Quartz. ישראל היא אמנם לא ארה"ב, אך בהחלט לא רחוקה ממנה - ויש לקחים שעלינו להפיק מהנתונים בכתבה. הדרך לפתוח את שערי אומת הסטארט־אפ לאוכלוסיות שאינן גברים אמידים ומשכילים מאזור גוש דן מחייבת לא רק יצירת סביבה תומכת, אלא גם התערבות המדינה ומתן רשת ביטחון כלכלית הדרושה ליזמים כדי לקחת סיכון.

אומת הסטארט־אפ הישראלית יכולה להיות מתעתעת. היא מספקת הצלחות מסחררות ופריצות דרך על בסיס כמעט יומיומי, ולצדם גם "סיפורי גבורה" של אנשים שהצליחו כנגד כל הסיכויים. אלא שבפועל, עדיין לא התחלנו לגרד את פוטנציאל היזמות הישראלית, בין אם היא טכנולוגית, עסקית או חברתית. למעשה, החברה הישראלית, הממשלה והקהילה היזמית מתעלמות במופגן מההזדמנות העצומה הטמונה במימוש הגרעין היזמי בחברה הערבית, בקרב החרדים, בפריפריה — בחורה, בבאר שבע, בנצרת, ביקנעם. הפספוס כפול: ליזמים שצומחים בקהילות האלה יש יכולת לאתר פתרונות אמיתיים הדרושים לקהילה עצמה, ומקומות עבודה רבים. כל אלה יטיבו את מצבם ויקטינו את הוצאות המדינה. בנוסף, אוכלוסיות אלה הן מנוע הצמיחה האמיתי של המשק הישראלי, ושילובן יקדם בצורה חסרת תקדים את הכלכלה והחברה.

בשנים האחרונות פגשתי הרבה מאוד מהיזמים האלה דרך המאיצים שאנחנו מפעילים ברחבי המדינה, דווקא במקומות שבהם לא פותחים תוכניות יזמות יוקרתיות בדרך כלל. לצערי, לצד כל סטארט־אפיסט ערבי מנצרת, אשת עסקים חרדית בתחילת דרכה ויזם סדרתי מבאר שבע — אני עדין פוגש עשרה סיפורים על אלה שוויתרו מראש, שהסיכון היה גדול מדי בשבילם, שלא יכלו להרשות לעצמם לפתוח עסק שבו לא יוכלו למשוך משכורת בחצי השנה הראשונה או לסכן את מעט החסכונות. הם לא שונים בהכרח ברצון ובהבנה שלהם בסיכונים ובחדשנות, אבל היכולת לקחת סיכון שמורה לאנשים שיכולים להרשות לעצמם את הסיכון — חברתית וכלכלית כאחד.

האמת הפשוטה היא שיזמות היא פריווילגיה בישראל - וזו אחריות המדינה לפעול כדי לשנות את המצב דרמטית. לצד המנגנונים הקיימים כיום, כמו תוכנית "תנופה" של המדען הראשי, שמאפשרים תקצוב למיזמים ויזמים בתחילת דרכם, חייבים ליצור מנגנון שיאפשר רשת ביטחון למחיה ליזמים בתחילת דרכם. זה יכול להיעשות בכמה דרכים - החל ממלגות מחיה קצרות טווח, שיאפשרו ליזמים לקחת פסק זמן מיוחל מהמרדף היומיומי ולהתמקד בפיתוח רעיון, ועד לתוכנית הלוואות ממשלתית בריבית נמוכה או עם תנאי החזר שייקבעו לפי שווי ההשקעה. אין לי ספק שיש דרכים נוספות. והעיקר — השקעה במיזמים ויזמים מחויבים, עם רעיונות ודרך מגובשת, תוך ליווי ותמיכה של התהליך באמצעות המדען הראשי או ארגוני מגזר שלישי.

חשוב מכל: תנאי הקבלה לכל תוכנית כזו חייבים להיות מותאמים כדי לאפשר צמיחה והתפתחות של יזמים ויזמיות מהפריפריה, מהחברה הערבית והחרדית, ולאפשר כניסה של מאסת כישרונות ומוחות יצירתיים ופורים לתוך מעגלי אומת הסטארט־אפ. חשיבה יצירתית, אומץ, יכולת ורצון לחולל שינוי, לחשוב רחוק וליצור פתרונות יש מאין הן לא תכונות מולדות, אלא תוצאה של הסביבה ושל נסיבות החיים. חובתנו כחברה וחובת המדינה לספק את רשת הביטחון שתאפשר ליזמים ויזמיות בעלי תכונות אלה לפרוח — ולהצמיח את כולנו קדימה, מכל חלקי החברה הישראלית.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון PresenTense, ופועל בפריפריה, במגזר הערבי, החרדי והבדואי, כדי לבנות את התשתיות לפיתוח קהילה יזמית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות