אין משילות בלי תקציב

בתנאים כאלו של אי־יציבות לא מתאפשרות רפורמות ומתגבר מצעד הסחטנות - הגורר את התערערות אמון הציבור במוסדות השלטון ואף בדמוקרטיה עצמה

יוחנן פלסנר
יוחנן פלסנר
יוחנן פלסנר
יוחנן פלסנר

תקציב 2015–2016 הובא הערב (ד') להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, ויאושר בקריאה שנייה ושלישית בנובמבר, על פי המתוכנן. במשך 11 חודשים לפחות תתנהל המדינה ללא תקציב מאושר, אלא על פי חלוקה של 1:12 מתקציב השנה הקודמת. למעשה, מאז התקציב ל–2004, משק המדינה לא נוהל בהתאם לתקציב חד־שנתי מאושר במשך יותר משנה אחת ברציפות.

איך ייתכן שישראל מתנהלת זמן כה ארוך ללא תקציבים מאושרים — מכשיר קביעת המדיניות הראשון במעלה? התשובה טמונה במציאות הפוליטית, המתאפיינת בחוסר יציבות ובהיעדר כושר משילות. 150 הימים שחלפו מאז שהכריזה הכנסת על פיזורה ועד להקמת הממשלה היו תקופה של שיתוק מערכתי.

מליאת הכנסתצילום: אוליבייה פיטוסי

תדירות הבחירות בעשורים האחרונים מלמדת יותר מכל על אי־יציבות זו: בחירות 1988 הן הבחירות האחרונות שנערכו במועדן, ומאז 1992 נערכו בישראל בחירות בכל שנתיים ושמונה חודשים בממוצע. גם תחלופת שרי האוצר בפרט והשרים בכלל מלמדת על כשל משילות שאינו מאפשר קידום רפורמות לטווח ארוך. שרי האוצר שלנו מחשבים את קצם מרגע כניסתם לתפקיד, ומביאים בחשבון כי ייתכן והתקציב שיעבירו יהיה גם התקציב האחרון שיחתמו עליו.

משבר משילות זה פוגע ביכולת לנהל ולקדם מדיניות ארוכת טווח, ומעודד את אחת התופעות השליליות המשניאה את הפוליטיקה על הציבור — הסחטנות הפוליטית. הכוונה היא לתביעות תקציביות מגזריות של מפלגות הקואליציה, גחמות לטווח קצר שנועדו להיטיב עם ציבור הבוחרים שלהן, ואינן בהכרח חלק מתוכנית אסטרטגית של הממשלה.

תהליך אישור התקציב מציג את החולי של השיטה הפוליטית הקיימת, ואת הצורך לאמץ חבילת צעדים שיגבירו את כושר המשילות: ראשית, יש לאמץ את החוק שלפיו ראש הסיעה הגדולה ביותר הוא ראש הממשלה. צעד כזה יאפשר לראש הממשלה לנהל את המשא ומתן הקואליציוני מעמדה של עוצמה ביחס לשותפות הפוטנציאליות.

בנוסף, לצעד זה יהיו השלכות מרחיקות לכת על המפה הפוליטית משום שהוא יחייב יצירת גושים מפלגתיים לפני הבחירות, על מנת להבטיח שהעומד בראשם יהיה ראש הממשלה. צעד כזה יעודד את הבוחרים להצביע למפלגות הגדולות ובכך ימתן את ה"רסיסיות" של המערכת המפלגתית. כך, גדל הסיכוי שהקואליציות שיקומו יהיו יציבות והומוגניות יותר בהשקפותיהן, ואתגרים כמו גיבוש יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח והעברת תקציב לשם הגשמתם יהפכו למשימה אפשרית.

צעד נוסף הוא ניתוק הזיקה בין המשך כהונת הכנסת והממשלה להעברת חוק התקציב. הקביעה שלפיה אי־אישור התקציב משמעותו הכרזה על סיום כהונתה של הכנסת כמוה כטבעת חנק על יכולתה של הממשלה לנהל מדיניות באמצעות הכלי החשוב ביותר העומד לרשותה. התניית המשך הישרדותה של הכנסת באישור התקציב מחייבת את העברתו בכל מחיר, והמחיר הזה עלול להיות הרסני לכלכלה הישראלית.

סאגת אישור התקציב היא סימפטום של מצב לא־בריא ואפילו מסוכן לכלכלת ישראל, לחברה וגם לדמוקרטיה הישראלית ההופכת את אזרחי ישראל לקורבנות של משבר המשילות.

בתנאים כאלו של אי־יציבות לא מתאפשרות רפורמות ומתגבר מצעד הסחטנות, הגורר את התערערות אמון הציבור במוסדות השלטון ואף בדמוקרטיה עצמה. זאת, בשל חוסר היכולת להתמודד עם אתגרי השעה כמו ההאטה במשק, משבר הדיור וצורכי הביטחון. בנאומו הראשון לאחר השבעת הממשלה סימן ראש הממשלה בנימין נתניהו את תיקון השיטה כיעד מרכזי. הגיעה העת שיממש את הבטחתו, למען כולנו.

הכותב הוא נשיא 
המכון הישראלי לדמוקרטיה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ