במקום לבזבז כספים על מערכת ארכאית - צריך להפריט את בתי הספר

הדרך להתקדם אל המאה ה–21 עוברת באפשרויות בחירה רבות יותר, ביזור של כוח וסמכויות, בתי ספר פרטיים רבים יותר ודמוקרטיזציה אמיתית של מערכת החינוך

אורי כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי כץ

במאמרו "לא להפריט את השכל שלנו", שפורסם במדור זה ב–29 באוגוסט, כתב רמי הוד, מנכ"ל המכללה החברתית־כלכלית, על כוונתו של משרד החינוך להוציא למכרז חיצוני חלק מהאחריות על שלושה תחומים מרכזיים: פיתוח בתי ספר ניסויים, אישור מסגרות חינוך ייחודיות והרחבת התוכנית לבחירת הורים. הוד קורא לכך "ביטוי נוסף וקיצוני במיוחד של תהליכי הפרטה בחינוך בישראל", ומוסיף כי "משמעות ההחלטה היא פגיעה קשה בתהליך הדמוקרטי". כמו כן, הוא כותב כי כיום "מיטב החוקרים והכלכלנים ברחבי העולם מודים בפה מלא שצריך לשנות מגמה", ובכך מתייחס למגמת ההפרטות בתחום החינוך.

מאמרו של הוד טועה ומטעה בכמה נקודות. ראשית, בעשורים האחרונים כל העולם נע בכיוון של הפרטת מערכות החינוך הציבוריות. לפי דו"ח שנכתב עבור אונסק"ו, הגידול במספר התלמידים במוסדות ציבוריים ב–136 מדינות מפותחות ב–1991–2004 היה כ–10%, לעומת גידול של 58% במוסדות פרטיים. בשוודיה הסוציאל דמוקרטית, למשל, שיעור הלומדים בבתי ספר פרטיים זינק מאפס בתחילת שנות ה–90 לכ–20% מהתיכוניסטים וכ–10% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים. בניגוד לרושם המצטייר מהדיווחים בתקשורת, ישראל קיצונית בנושא זה בדיוק בכיוון ההפוך, עם שיעור כמעט אפסי של תלמידים בבתי ספר פרטיים, פחות ממרבית המדינות המפותחות.

שיעור אפסי של תלמידים במערכת הפרטיתצילום: אבישג שאר-ישוב

שנית, האמירה שלפיה "מיטב החוקרים והכלכלנים" ממליצים לנוע בכיוון ההפוך היא שגויה. מחקרים רבים מהשנים האחרונות מראים דווקא שבחירה בין בתי ספר משפרת את ציוני התלמידים ומפחיתה שיעורי נטישה, ורבים מהמומחים ממליצים לנוע בכיוון זה. גם בישראל, ועדת דוברת העלתה המלצות כאלה בעשור הקודם, שנדחו על ידי ארגוני המורים ומשרד החינוך. בין השאר מצאה ועדת דוברת כי שיעור התקורה במערכת החינוך בישראל גבוה בהרבה מהמקובל בעולם, עקב עודף בביורוקרטיה, פקידים ומפקחים במשרד החינוך — וזאת הסיבה המרכזית לרצון להפריט יותר ויותר תהליכים לחברות פרטיות המסוגלות לבצע את העבודה ביעילות ולחסוך בכספי משלם המסים.

לבסוף, מערכת החינוך הישראלית היא אחת ממערכות החינוך הכי פחות דמוקרטיות בעולם. מאז ומתמיד עשה משרד החינוך כל שביכולתו כדי להצר את צעדי ההורים, למנוע מהם בחירה, למנוע מהם מידע השוואתי על בתי ספר ולמנוע מהם כל אפשרות להשפיע על המוסדות שבהם מבלים ילדיהם חלק גדול מהיום. כל זאת, תוך בזבוז עצום של כספי המסים על עודף של פקידים ומפקחים. מה יכול להיות דמוקרטי יותר מלאפשר להורים בחירה משמעותית יותר בנוגע לבתי הספר ותוכני הלימוד, ולהשתדל שלא לבזבז את הכספים שהם משלמים על ביורוקרטיה מיותרת?

המבנה הנוכחי של מערכת החינוך הוא תוצאה של מסורת סוציאליסטית רבת שנים, שבראשה אותו כור היתוך מיתולוגי שאמור לאחד אוסף של עולים ממדינות שונות לכדי חברה מגובשת. בפועל, כור ההיתוך נכשל. למגזרים שונים יש מערכות חינוך משלהם, והניסיונות לכפות לימודי ליבה אחידים על כולם לא צלחו עד כה. כל שנותר מאותו חזון מופלא זו מערכת נוקשה וארכאית המוקפת ב"מומחים" המגנים על הסטטוס־קוו, חלקם מטעמים אידיאולוגיים וחלקם מטעמים אינטרסנטיים, ומונעים כל אפשרות לשינוי לטובה. הדרך להתקדם אל המאה ה–21 עוברת באפשרויות בחירה רבות יותר, ביזור של כוח וסמכויות, בתי ספר פרטיים רבים יותר ודמוקרטיזציה אמיתית של מערכת החינוך.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker