מה הבעיה של בתי הספר במגזר הערבי? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה הבעיה של בתי הספר במגזר הערבי?

תרבות שלטונית לקויה והכשרה המונית של מורים במכללות הייעודיות למגזר הערבי יוצרים תופעות של שחיתות והורדת הסטנדרט של רמת ההוראה בבתי הספר הלא-יהודיים ■ כיצד התגברו בבית ג'אן על החסמים ומדוע היתר נותרים מאחור?

תגובות

בדירוגי הזכאות לתעודת בגרות בשנים האחרונות בלט הכפר הדרוזי בית ג'אן, שתלמידי התיכון בו הגיעו לשיעור זכאות לבגרות של יותר מ–94%. עם זאת, מרבית היישובים הלא־יהודיים נמצאים בתחתית הרשימה.

אין ספק כי המגזר הלא-יהודי כולו סובל מפיגור אדיר בהשכלה וברמת מערכת החינוך. מהם הגורמים לכך, ואיך מתמודדים עם הכשל הזה, שהוא פגיעה ארוכת טווח למרקם החברתי הישראלי כולו? התשובות מורכבות מהתנאים הסוציו־אקונומיים, התשתיות והתקציבים. ואולם על חסמים אלה התגברו בבית ג'אן ובמקומות נוספים - מה מבדיל בינם לבין מרבית היישובים והכפרים הערביים?

גיל אליהו

המענה לשאלה מתחיל בראש ובראשונה בהליכי השיבוץ והמינוי של מנהלים ומורים. המגזר הערבי סובל מאינפלציה של מורים, שנובעת מהשכר הסביר, משעות העבודה הנוחות, ולא פחות מכך, מהסללה בעידוד המדינה ללימודי הוראה במגזר הערבי. זו החלה בשנות ה-70 עם הקמת המכללה למורים בחיפה, שקלטה אקדמאים דוברי ערבית רבים שלא מצאו תעסוקה במקצועות המדעיים והכשירה אותם להוראה; והמשיכה בפתיחתה של המכללה להוראה בסחנין לפני כעשור, שבה מוכשרים מדי שנה אלפי מורים. כך, על פי נתונים שאסף מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ברשויות הערביות יש, נכון ל-2007, 7,000–12,000 מורים שאינם עובדים בהוראה, ויש להניח כי מספרם תפח מאז.

במקום להתמודד עם הבעיה, המדינה ממשיכה לאפשר הכשרה המונית של מורים במכללות הייעודיות למגזר הערבי. לכך יש אמנם התפתחות אחת חיובית - יציאת מורים ערבים ללמד בבתי ספר יהודיים שבהם יש מחסור, אך טומן בחובו כשלים חמורים. מעבר למורים המשובצים בבתי הספר הקרובים למקום מגוריהם, יוצאים מורים רבים ללמד ביישובים מרוחקים, וחלק מהמורים מהצפון אף מרחיקים עד לרשויות הבדואיות בדרום. בנוסף, בשל ריבוי המסגרות, תנאי הסף לקבלה כה נמוכים בחלק מהמוסדות, שמורים שלעתים בקושי צלחו את מבחני הבגרות מתקבלים ללימודים ומסיימים את ההכשרה בהצלחה.

התוצאה של מצב זה, המשתלבת עם התרבות השלטונית הרווחת בחלק מהרשויות הערביות, היא התגברות תופעות של שחיתות והורדת הסטנדרט של רמת ההוראה. ראשי המועצות, עסקנים מפלגתיים וראשי חמולות מעורבים עד צוואר בוועדות הקובעות את שיבוץ המנהלים והמורים.

כדי להתמודד עם הבעיות, לא צריך עוד כסף ולא לחפש את הפתרון בלימודי עברית, אלא בעיקר להכיר במציאות ולהתמודד עמה בעזרת הפיכת מנגנוני המינוי והשיבוץ למקצועיים, שקופים ונתונים לביקורת.

יש להוציא את ראשי המועצות ובעלי האינטרסים מוועדות השיבוץ של המורים, ולהפוך את הוועדות למקצועיות, שבהן יישבו נציגים מקצועיים ממשרד החינוך, מארגוני המורים, מנהלים ותיקים שפרשו וחברי הוועדה העממית, או ארגוני ההורים המקומיים. על ועדות אלה לפרסם נימוקים להחלטותיהן ושיהיו שקופות, אך ללא ציון פרטים אישיים.

בנוסף, יש להקים ועדת היגוי ארצית, שתורכב מנציגים בכירים במשרד החינוך ואנשי אקדמיה, שתקדם תהליך הבראה למערכת. ועדה זו תקבע קריטריונים מקצועיים לבחירת מורים ומנהלים, ותשמש סמכות מקצועית עליונה. כדי לפקח גם על עבודת הוועדה, היא תצטרך לתת דין וחשבון אחת לשנה לוועדת החינוך של הכנסת. בנוסף לכך, יש להגביל את מספר התלמידים במוסדות הערביים להכשרת מורים ולהעלות במידה רבה את תנאי הקבלה אליהם.

עופר וקנין

הכותב הוא עמית מחקר 
במכון הישראלי לדמוקרטיה 
וחוקר באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות