לא להפריט את השכל שלנו - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חינוך

לא להפריט את השכל שלנו

במקום אנשי מקצוע שחיים את השינויים שחלים בשטח ואת הדילמות בפניהן ניצבים הורים, תלמידים ומורים, מי שיעצב מדיניות בפועל ויפקח על יישומה יהיו גופים למטרת רווח, ללא כל הבנה בחינוך

6תגובות

מכרז שפירסם באחרונה משרד החינוך, מבקש להפריט חלק גדול מהאחריות על שלושה תחומים מרכזיים — פיתוח בתי ספר ניסויים, אישור מסגרות חינוך ייחודיות והרחבת התוכנית לבחירת הורים. זהו ביטוי נוסף וקיצוני במיוחד של תהליכי הפרטה בחינוך בישראל.

הפעם לא מדובר על "הפרטה במחדל", כפי שמכנה זאת השופטת פרופ' דפנה ברק־ארז, המתבצעת מלמטה למעלה תוך כדי הסכמה שבשתיקה מצד המדינה שמתבטאת בתשלומי הורים, מיוני תלמידים וכניסה לא מבוקרת של עמותות לבתי ספר. אלא על הפרטה יזומה ומסוכנת של ה"שכל" של המגזר הציבורי — תכנון וביצוע של מדיניות ופיקוח על יישומה, המהווים את ליבת פעילות המגזר הציבורי ואת הבסיס לאמון הציבור בו.

ניר כפרי

בניגוד לתגובה שפירסם משרד החינוך, אין מדובר במהלך טכני, אלא בהחלטה מהותית שצריכה להטריד כל הורה ואזרח בישראל. משמעות ההחלטה היא פגיעה קשה בתהליך הדמוקרטי שבו כולנו מצביעים בבחירות, נבחרת ממשלה שתפקידה לעבוד עם אנשי המקצוע במשרדים השונים, והשרים השונים, ורק הם, נושאים באחריות להצלחות ולכישלונות.

במקום אנשי מקצוע שחיים את השינויים שחלים בשטח ואת הדילמות בפניהן ניצבים הורים, תלמידים ומורים, מי שיעצב מדיניות בפועל ויפקח על יישומה יהיו גופים למטרת רווח, ללא כל הבנה בחינוך. רצוי כמובן להתייעץ עם גורמים מהאקדמיה ומהחברה האזרחית ולהטמיע כלים מתקדמים לשיתוף ציבור שמעשירים את תהליכי קבלות ההחלטות, אבל כשהפרטה היא ברירת המחדל, המדינה מתנערת מהסדרת נושאים מהותיים ומגלגלת אותם כתפוחי אדמה לוהטים לקבלנים.

דוגמא מצוינת לכך היא נושא בחירת הורים בחינוך המופיע במכרז. כחלק מהעיסוק הגובר של השיח הציבורי בישראל ובעולם בנושא מחיר אי השוויון החברתי והדרכים לצמצמו, מעצבי מדיניות מנסים לנסח מודל שיאפשר להורים להיות מעורבים בחינוך ילדיהם ויגוון את בתי הספר, אך גם ימנע תהליכי מיון של תלמידים ותשלומי הורים המרחיבים את אי השוויון במסגרת אותם בתי ספר ייחודיים.

ההבהרה במכרז שלא מדובר בהובלת מדיניות כיוון שהגוף שייבחר בסך הכול "יפקח ויבקר את הפעילות המתבצעת במסגרת תוכנית אזורי בחירה מבוקרת", מעידה עד כמה מקבלי ההחלטות לא מבינים שבמקרה הזה, ובמקרים רבים אחרים, רגולציה חכמה אינה כלי טורדני וטכני - אלא מכשיר חיוני למניעת הרחבת פערים חברתיים בתוך המערכות הציבוריות שלנו.

רמי הוד

מכרז ההפרטה של משרד החינוך ממחיש את אחת הבעיות החמורות של המדיניות הציבורית בישראל תחת ראש ממשלה, שרואה בכל רגולציה אבן נגף שיש להסיר ושממשיך להאמין בדיאטה לאיש השמן, שעה שמיטב החוקרים והכלכלנים ברחבי העולם מודים בפה מלא שהדיאטה הובילה כבר מזמן לתת משקל ושצריך לשנות מגמה. תחת מדיניות דוגמטית זו, הממשלה בוחרת להפריט תחומי ליבה של פעילות המגזר הציבורי, ובכך להפוך את חולשתה הידועה לשמצה של המערכת הציבורית בישראל לנבואה שמגשימה את עצמה.

כשנחקקו בישראל הצעירה חוקי חינוך מתקדמים שהטילו על המדינה את האחריות על החינוך, וכשבוצעו שתי רפורמות הוראה חשובות — עוז לתמורה ואופק חדש — שמביאות לשיפור הדרגתי בתנאי המורים, היו אלה שרי חינוך יחד עם הדרג המקצועי במשרד שהתוו דרך והובילו. הבחירה לנהוג אחרת ולהפריט הלכה למעשה את תהליך המדיניות היא בחירה שלא מסמנת התייעלות וקידמה, אלא תפישה משובשת של תפקיד 
המדינה. תפישה שפוגעת באמון החלש ממילא 
בישראל בין מערכות השלטון לציבור הרחב — במקום לשקם אותו.

הכותב הוא מנכ"ל המכללה החברתית־כלכלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות