מדוע הוועדים הפנימיים שווים פחות?

התפישה הבסיסית בעניין ארגוני עובדים חייבת לעבור שינוי. יש מקום בישראל גם לוועדים פנימיים, שאינם מטעם המעסיק, והם ההתארגנויות האותנטיות

שלומי לויה
שלומי לויה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אם היינו מניחים לפתחם של בתי הדין לעבודה ושל ארגוני העובדים הממוסדים את השאלה אם מותר להציב תנאים לחופש ההתארגנות - התשובה היתה "לא" חד-משמעי. היינו שומעים באריכות על מעמדה המקודש של זכות ההתארגנות ועל חשיבותה בשיטת המשפט הישראלית, וכן על ההכרה הבינלאומית בזכות ההתארגנות, שהיא אחת מזכויות היסוד של שיטתנו המשפטית.

אלא שמתברר כי בכל זאת יש תנאים מקדימים לזכות ההתארגנות. זכות זו היא נחלתם הבלעדית של ארגוני העובדים הממוסדים - כך עולה מהפסיקה החדשה של בית הדין האזורי בתל אביב בעניין אמדוקס, שקבע כי הוועד הפנימי שקם ושביקש לייצג את העובדים מול המעסיק אינו ארגון עובדים ואינו מוסמך לחתום על הסכמי עבודה.

עובדים בקמפוס של אמדוקס בנצרתצילום: עופר וקנין

מהפסיקה האמורה עולה שאם עובדים מבקשים להתארגן באופן עצמאי וסבורים שיש בידיהם את הכוח ואת היכולת לנהל את מערכת יחסי העבודה מול המעסיק, ללא סיוע של ארגון עובדים חיצוני, מתברר שזכות ההתארגנות שלהם נחותה מזו של חבריהם, שמבקשים לפסוע בדרך 
המלך ולהכניס גורם חיצוני למערכת יחסי העבודה.

העובדים שמבקשים לממש זכות בסיסית ולהתארגן באופן עצמאי וללא סיוע חיצוני מנסים לנתץ את דפוסי החשיבה המסורתיים, שלפיהם רק ארגון עובדים חיצוני יכול לסייע להם בענייניהם מול המעסיק. הם סומכים על עצמם, על כישוריהם ועל יכולותיהם. בנוסף, אין להם עניין להכניס גורם זר למערכת יחסי העבודה, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

החיוב של עובדים לפנות לארגון חיצוני כדי שייצג אותם הוא פגיעה קשה בחופש הבחירה של אותם עובדים. אלה פטרנליזם ותפישה מעליבה ופוגענית - האומרים לעובדים כי הם לא מסוגלים לעמוד על זכויותיהם וזקוקים למושיע, לגוף החיצוני, שיידע לעשות עבורם את העבודה. העובדים במקומות רבים במדינת ישראל אינם חסרי ישע ואינם זקוקים לאח הגדול או לעזרה של מישהו בניהול ענייניהם והשגת יעדיהם.

הם יודעים לעשות את העבודה היטב בעצמם, לפעמים אפילו טוב יותר מארגוני העובדים הממוסדים. אמירה אחרת משמעה עיוות חופש הבחירה וכפייה על עובדים להתארגן כחלק מארגון עובדים ממוסד, להיות כפופים לחוקתו ולחייב את העובדים בתשלום דמי טיפול ארגוני לאותו ארגון.

לא כל העובדים רוצים 
לערב גורם חיצוני

בפסק הדין בעניין אמדוקס נאמר כי ההתארגנות של אותם עובדים נעשתה כדי לחסום את דרכה של ההסתדרות הכללית כגוף שמייצג את העובדים, כאחד הנימוקים לשלילת ההכרה בוועד העובדים הפנימי. אך האם הניסיון לחסום כניסה של ארגון עובדים חיצוני הוא שלילי בהכרח?

כפי שכבר ציינו, לא כל העובדים מעוניינים לערב גורם חיצוני. יש עובדים הסבורים שמעורבות של גורם זר תפגום ביחסי העבודה, תכניס מימד מיותר של מתח ותעכיר את האווירה, בייחוד אם ניתן להשיג את אותה מטרה ללא ארגון העובדים החיצוני.

שנית, שוק הדעות והרעיונות וחיזוק הדמוקרטיה במקום העבודה מחייבים שיינתן מעמד של ארגון עובדים לוועד הפנימי. דווקא בשם זכות ההתארגנות יש צורך לאפשר לנציגי הוועד הפנימי להציג את משנתם ואת האני-מאמין שלהם.

יתכבדו אנשי ארגון העובדים החיצוני ויציג גם הוא את מה שיש להם, לדעתם, לתרום למקום העבודה; והעובדים יקבלו החלטה דמוקרטית ומושכלת בשאלה אם הם מעוניינים בארגון העובדים החיצוני או מעדיפים להשאיר את ניהול מערך יחסי העבודה לחבריהם לעבודה ולהם בלבד. זהו חופש הבחירה האמיתי ולא החלטה שמאיינת מלכתחילה את חופש הבחירה של העובדים. יתרה מזאת, ועדי עובדים פנימיים אף יכריחו את ארגוני העובדים הממוסדים לא לקפוא על השמרים ולדעת שמקומות העבודה אינם בהכרח קהל שבוי.

אסור לנו להגיע למצב שבו בכל פעם שנוצרת התארגנות פנימית במקום העבודה, יטילו ספק באותו ארגון והוא יהיה בחזקת חשוד - חשוד כמי שמשתף פעולה עם המעסיק ("ועד מטעם") או בניסיון לבלום כניסה של ארגון עובדים חיצוני.

התפישה הבסיסית בעניין ארגוני עובדים חייבת לעבור שינוי. יש מקום בישראל גם לוועדים פנימיים, שאינם מטעם המעסיק, והם ההתארגנויות האותנטיות. מוטב ורצוי שיינתן גם להם מעמד - ובכך תימנע סיטואציה פסולה שבה עובדים מסוימים נהנים מזכות ההתארגנות ועובדים אחרים לא נהנים ממנה, תוך פגיעה בחופש הבחירה.

הכותב הוא היועץ המשפטי 
של איגוד לשכות המסחר

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker