מי יפתח את כיפת הברזל הבאה?

אסור לתת לקטר ההיי-טק להאט את הקצב - ויש לתת את הדעת כבר עתה להון האנושי שאמור לשמש עבורו בסיס בשנים הקרובות

עמי מויאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמי מויאל

בטקס כניסתו לתפקיד שר החינוך, הגדיר נפתלי בנט את הירידה במספר מסיימי בחינת הבגרות של 5 יחידות במתמטיקה מ-13 אלף ל-8,000 כ"איום אסטרטגי על ישראל". הוא הוסיף כי "מי שלא יידע לייצר כיפת ברזל חינוכית לילד בכיתה ח', לא יקצור כיפת ברזל שיפתח עבורו אותו ילד כשיסיים י"ב".

אני מניח שיש מי שהאנלוגיה הצבאית לא תמצא חן בעיניהם, ואף יטענו כי במשרד החינוך לא צריך לדבר על איומים ומערכות טילים. ואולם היא מהווה אנלוגיה ברורה ומוחשית לחומרת הבעיה: האיום קיים, והוא בהחלט נושא ממדים אסטרטגיים.

שר החינוך נפתלי בנט צילום: תומר אפלבאום

מה מבדיל את ישראל משכנותיה? לא העוצמה הכלכלית או התמיכה המערבית, שכן את אלה יש גם לערב הסעודית ולנסיכויות המפרץ. לפער האסטרטגי שישראל פתחה מול מדינות המזרח התיכון יש מקור עיקרי אחד: ההון האנושי. הכמות הבולטת של מדענים, החינוך למצוינות, עידוד היצירתיות והיזמות, הם המאפיינים שבזכותם נהפכה למעצמה טכנולוגית בסדר גודל עולמי.

ישראל סובלת ממחסור במשאבים, מעומס כבד על תקציבה, הנובע מהצרכים הביטחוניים, ומאוכלוסייה קטנה יחסית. לכאורה, למדינות אחרות יש פוטנציאל טוב הרבה יותר להפוך לבירות של היי־טק, יזמות, מחקר ופיתוח. ואולם התרבות היהודית, שמדגישה את החינוך והחתירה למצוינות, העלייה מחבר המדינות, שהביאה עמה מספר גדול של מהנדסים ומדענים, ההשקעה במחקר ופיתוח ומוסדות אקדמיים מובילים - כל אלה הפכו את ישראל למדינה מובילה ביחס בין מספר התושבים למספר היזמים.

קטר ההיי-טק תרם לחילוץ המשק מהקיפאון של האינתיפאדה השנייה, סייע בידינו לעבור בשלום את המשבר הכלכלי החמור ביותר שידע העולם זה עשרות שנים, והוא גם אחראי במישרין לפיתוחים כמו כיפת ברזל וכלי הטיס הבלתי מאוישים, שלהם משמעות עצומה בשמירה על הביטחון הלאומי.

אסור לתת לקטר ההיי-טק להאט את הקצב - ויש לתת את הדעת כבר עתה להון האנושי שאמור לשמש עבורו בסיס בשנים הקרובות. הצעירים הישראלים מתרחקים מלימודי המתמטיקה והמדעים, ובאופק אין גל עלייה דומה של מדענים כמו בשנות ה–90. בעוד שנים אחדות יתחילו חוגי ההנדסה והמדעים במוסדות האקדמיים לחוש במחסור בסטודנטים, שיבוא לידי ביטוי במשק כולו. לכך מתווספת תופעת "בריחת המוחות", החמורה במיוחד בתחום ההיי־טק, המתאפיין בניידות גבוהה של עובדים מיומנים ומתוגמלים היטב.

פעמים רבות הושווה "הנס הישראלי" להצלחה של מדינות כמו פינלנד או סינגפור, שלמדו לפצות גם הן על תנאי פתיחה בעייתיים באמצעות השקעה בהון האנושי. ישראל ידעה לשלב תמיד גם עידוד ליזמות ולחשיבה לא סטנדרטית, ולכן היא גם הגיעה רחוק יותר במובן זה. ואולם נראה כי שנות השיא מאחורינו. כיום, חלק גדל והולך מהאוכלוסייה פטור מלימודי הליבה, בעוד אחרים מפנים להם עורף. אם מעטים ילמדו מתמטיקה ומדעים בתיכון, מעטים יגיעו למחלקות הלימוד הרלוונטיות באקדמיה, ומעטים ימשיכו לעסוק בפיתוח טכנולוגי לאחר מכן. הכלכלה והביטחון הלאומי יושפעו מכך ישירות.

שר החינוך החדש צודק, אם כן, בזיהוי הבעיה, וכעת הגיע הזמן לעבור לפתרונה. יש לפתוח בהליך של שולחנות עגולים עם כל המעורבים בתחום - מערכת החינוך, האקדמיה ואנשי תעשיית ההיי־טק, לצד גורמי ממשלה והמגזר השלישי.

הפתרון לא מצוי בידי גורם אחד בלבד. הוא מחייב שיתוף פעולה של כל הגורמים, תוך חיזוק הרצף החינוכי כבר מגיל בית הספר היסודי ועד להשתלבות בתעשייה. אם לא נפעל עכשיו, בעוד עשור או שניים הטיפוס חזרה למעלה יהיה קשה הרבה יותר - אם לא בלתי אפשרי.

הכותב הוא נשיא מכללת אפקה להנדסה ולשעבר מנכ"ל חברת היי-טק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker